תקנת הפרוזבול
בימי בית שני (מאה ראשונה לפני הספירה) לא התאים חוק השמיטה למציאות והוא מנע את ההתפתחות הכלכלית של בני ישראל. בתקופה זו לא כולם היו חקלאים וחיי הכלכלה נעזרו בהלוואות שלא לצרכי יום יום. כמו כן, העם נמנע מלחלק הלוואות סמוך לשנת שמיטה ובכך עברו על החוק.
כדי למנוע עבירה זו, חוקק הילל הזקן את חוק הפרוזבול (ביוונית – לפני בית הדין).
זוהי הצהרה שנאמרת ונחתמת בפני מועצת הזקנים (הסנהדרין), המלווה מתחייב כי חובו לא יבוטל בשנת השמיטה. בהסדר זו חובו של הלווה כלפי המלווה עובר להיות חוב כלפי בית הדין ועל חוב זה לא חלה שנת שמיטה, כך יכול המלווה לגבות את חובו בכל שעה.
