שמות כ – עשרת הדיברות
עשרת הדיברות הושמעו על ידי ה' למשה שהעביר אותם לבני ישראל אשר עמדו למרגלות הר סיני. ההשמעה באה בעקבות הסכמתו של העם לקבל עליו את הברית שהוצעה על ידי ה'. עשרת הדיברות נחשבים לעקרונות היסוד של בני ישראל. הם מהווים את תמצית טביעתו של ה' מעם ישראל. בגלל חשיבותם המיוחדת של עשרת הדיברות הם נכתבו על לוחות שנשמרו בארון הקודש.
עשרת הדיברות נוסחו בעיקר על דרך השלילה ואפילו שני החוקים המנוסחים בדרך החיוב (שמירת השבת וכבוד ההורים) מדברים על הימנעות מעשייה.
עשרת הדיברות מנוסחות בלשון נוכח כדי להבהיר שהם מכוונים לכל אחד ואחד מבני ישראל.
ניתן לחלק את עשרת הדיברות לשני חלקים :
1. פסוקים 2-12 חוקים שבין אדם לה'
2. פסוקים 13-14 מצוות שבין אדם לחברו
פסוק 2 : הדיבר הראשון – דיבר זה שונה משאר הדברות משום שהוא היחיד שאינו מכיל ציווי אלא מעין הכרזה חגיגית של ה' המודיע מיהו המשמיע וקובע את הדיברות. ה' אומר שאנו צריכים להחשיב אותו כאל שלנו כהכרת תודה על כך שהוציא את עם ישראל ממצרים.
פסוקים 3-6 : הדיבר השני – "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני..." הרעיון המונוטאיסטי קובע אמונה באל אחד וכן דורש שלא ימחישו אותו בפסל ותמונה בניגוד לעובדי האלילים. מכיוון שה' הוא אל מופשט והמחשתו גורעת מכבודו. בדיבר השני יש גמול לאדם שישמור את חוקי ה'. הגמול הוא גמול לדורות רבים, כמו כן, יש גמול למי שיפר את תורת ה' – 4 דורות יסבלו.
פסוק 7 : הדיבר השלישי – חל איסור מוחלט להישבע בשם ה' לשקר או להשתמש בשמו לענייני חול. ה' לא יסלח לאדם שינהג כך.
פסוקים 8-14 : הדיבר הרביעי – בדיבר זה יש צו לזכור את יום השבת. יש להבדילו משאר הימים ולרוממו מעליהם באמצעות חוסר מעש. מוזכרים 7 סוגים של נפש חיה שאמורים לנוח ביום השבת ללא הבדל מעמד ותפקיד. הסיבה היא סיבה דתית. עלינו לחקות את ה' שנח ביום השביעי. ובכך מבטא האדם המאמין את האמונה שה' ברא את העולם ונח ביום השביעי.
פסוק 12 : הדיבר החמישי – דיבר זה נמצא בדברות שבין אדם לה', ההורים הם שותפים של האל במעשה הבריאה ולכן פגיעה בהורים היא בעקיפין פגיעה בה'. ההורים הם הדמות המחנכת ולכן הגמול לאדם שיכבד את הוריו הוא אריכות ימים וישיבת קבע על האדמה. יש כאן גמול של מידה כנגד מידה, כלומר, אם תכבד את מי שהעניק לך חיים וגידל אותך בנחלתו, תזכה לחיים ארוכים ולנחלה.
דיבר זה הוא דיבר מקשר בין חוקים אשר בין אדם לה' וחוקים שבין אדם לחברו.
פסוק 13 : חמשת הדיברות הבאות מנוסחות בקצרה כי הם איסורים מובנים שהיו מקובלים בכל חברה מתוקנת.
הדיבר השישי – לא תרצח – האדם נבר בצלם ה' ולכן אסור לרצוח.
הדיבר השביעי – לא תנאף – איסור קיום יחסים שבין גבר לאישה נשואה – קדושת חיי הנישואים.
הדיבר השמיני – לא תגנוב – קדושת הקניין.
הדיבר התשיעי – אסור לשקר ואסור להביא שבועת שקר לבית המשפט.
פסוק 14 : הדיבר העשירי – לא תחמוד – אסור לרצות דבר שהוא לא למכירה או נתינה. דיבר זה הוא בעייתי שהרי אי אפשר לצוות על רגש. יש כאן ניסיון לגרום לאדם לרסן את עצמו כדי שלא יגיע למצב של עברה גוררת עברה (חמידה עלולה להביא לגנבה, רצח וכו)
מוזכרים שבעה דברים שאסור לחמוד – בית, אישה, עבד, אמה, שור, חמור וכל אשר לרעך.
