סיכום ספר שמות פרק כג – פסוקים שבים אדם לחברו
בפסוקים 1 עד 9 מופיעים מספר ציווים על התנהגות בין אדם לחברו
פסוקים 1-2 :
בפסוקים אלה מופיע איסור הפצת שמועות ומתן עדות שקר על ידי עד. איסור שיתוף פעולה עם הרשע שמטרתו גרימת סבל ואי צדק לאדם אחר. כמו כן, מופיע איסור להיגרר אחר החלטת הרוב ללא מתן שיקול דעת.
פסוקים אלו פונים לעדים המעידים במשפט.
פסוק 3 :
פונה אל השופט – על השופט חל איסור להטות את המשפט לטובת העני רק בגלל שהוא עני. יש לשפוט בצדק בלי קשר למעמד.
פסוק 4 :
עליך להחזיר לאויביך את בהמתו שטעתה בדרך משתי סיבות :
1. על מנת לקיים את מצוות השבת אבידה
2. על מנת למנוע סבל מהבהמה שטעתה בדרך
פסוק 5 :
אם תראה את בהמת אויבך כורעת תחת נטל המסע "וחדלת מעזוב אותו עזוב תעזוב עמו" -
כלומר, עליך לעזור לבהמה ולא לנטוש אותה.
פסוק 6 :
בפסוק 6 ישנה חזרה נוספת על הנאמר בפסוק 3 אך הפעם מהצד השני. בפסוק 6 קיים איסור לשופטים להטות את המשפט לרעת העני רק בגלל שהוא עני ויש לשפוט אותו בצדק בלי הבדלי מעמדות.
פסוק 7 :
על השופט להימנע מעדות שקר בכך שיחקור היטב את העדות ונותן העדות. ה' מזהיר את השופטים בל יגזרו גזר דין מוות על אדם חף מפשע בגלל עדות שקר.
ה' מציין עונש, שופט שיעשה זאת ייענש על ידו.
פסוק 8 :
בפסוק 8 קיים איסור לקיחת שוחד על ידי השופטים מכיוון שהשוחד יעוור את עיניו ויסלף את דבריהם של הצדיקים.
פסוק 9 :
בפסוק 9 מופיעה חזרה על שמות פרק כב פס' 20. החזרה באה כדי להדגיש את חשיבות החוק. פרשנות נוספת היא שהחזרה נובעת על מנת להזהיר את השופט שלא יטה משפט לרעתו של הגר מכיוון שהוא לא שווה זכויות כמו בני ישראל ואין לו קרובי משפחה שיעזרו לו במידה ומשפטו יתנהל שלא בצדק.
פסוקים 10-13 : דיני שמיטה
בשנה השביעית האיכר שומט את אדמתו. כלומר, מפסיק לעבוד את היבול. את היבול שגדל הוא משאיר לעניים ולחיות השדה.
לחוק השמיטה ישנם שלושה נימוקים:
1. נימוק דתי – שמיטת האדמה בשנה השביעית מסמלת לכולם את בעלותו של ה' על הארץ.
2. נימוק סוציאלי-חברתי – כדי להטיב עם העניים וחיות השדה.
3. נימוק חקלאי – האדמה מאבדת את המינרלים שהיו בה. היה נהוג לתת לאדמה מנוחה בכל שנה שביעית על מנת שתוכל לחדש את עצמה ולהיות פוריה.
פסוק 12 : פס' 12 מצוות השבת סמוכה למצוות שמיטת קרקעות בגלל הדמיון ביניהן. בשתיהן קיימת מטרה סוציאלית חברתית לעזור לעניים ולבעלי חיים.
פס' 14-19 : החגים
בפסוקים אלו יש רמז ראשון למקורם של החגים. חג המצות,חג הקציר וחג האסיף.שמות החגים כפי שהם מופיעים בטקסט הם שמות חקלאיים שמקורם היה במנהג חקלאי.שלושת הרגלים הם שלושת הפעמים שצריך לחגוג בשנה
חג המצות: נחוג במשך שבעה ימים בהם אוכלים מצות בחודש האביב כי בחודש האביב הייתה יציאת מצרים.
בשלב הראשון של חג המצות בצורתו הקדומה אוכלים מצות בלי קשר ליציאת מצרים יציאת מצרים מתקשרת למועד האביב ולא לאכילת מצות האביב קשור לחקלאות ואין בו מועד מדויק מפני שזו עונה חקלאית. חג המצות היה החג של האיכרים והרועים הכנעניים. החקלאים הכנעניים היו יוצאים אל השדה לעבוד את האדמה ומכיוון שהעבודה הייתה רבה הם היו נהוגים לאכול בחוץ ולישון בשדה ואפו את הבצק במהירות כדי שיספיק להיעשות עד הארוחה שלפני. לכן אפו לחם ללא חומרי הטפחה ואלה המצות. הרועים הכנעניים נהגו להביא לאל קורבן ואת דמו מרחו על יריעת האוהל או על משקופי הבית. כאשר בני ישראל התיישבו בכנען הם ספגו לאט את מנהגי עובדי האדמה והרועים וחיכו אותם.
חג הקציר:הקציר היה חג כנעני ובו קצרו חיטה הכנענים היו נוהגים להביא את היבול הראשון לאלילים שלהם כדי לשכח את כעסם וכדי שלא יתנקמו בהם ויענישו אותם גם לחג הזה אין מועד מדויק מפני שזו עונה חקלאית. אנחנו לקחנו מהכנענים את שם החג ואת מנהג הבאת הביכורים אבל שינינו את הסיבה לכך אנחנו מעלים ביכורים לה' לאות תודה מצד האיכר על הברכה שבירך אותו ה' בשדה ובתפילה שה' יברך אותו גם בשנה הבאה.
חג האסיף :חג האסיף החג החשוב ביותר לחקלאי כי בו הוא אוסף את כל התבואה ואת כל הפרות בשדה זהו סוף העונה החקלאית וגם בחג זה אין תאריך מדויק.
פס' 18 : פסוק הזה עוסק במנהגים הקשורים לחגים :
1)"לא תזבח על חמץ דם זבחי"
בין היתר, הקריבו לה' מנחות (מתנות) בצק, כמו עוגות ולחמים. ההקפדה היא שקורבן הפסח לא יוקרב על שאריות בצק ולכן יש לנקות את משטח ההקרבה לפני ההקרבה.
2)"לא ילין חלק חגי עד הבוקר"
אסור להמשיך בסעודת החג עד הבוקר. יש זמן מוקדם לחגיגה מפני שחגיגה הנמשכת עד הבוקר מאבדת מטעמה וצריך לשמור על הרעיון והכוונה של החג
פסוק 19 : בפס' 19 יש לנו שני עניינים
1) צריך להביא ביקורים לה'
2) "לא תבשל גדי וחלב אימו":
חוק זה אוסר על מאכל מסוים שזה גדי מבושל בחלב אימו. לחוק זה יש שני נימוקים:
1) מטעמי מוסר – לא תהרוג גדי ותבשל אותו בחלב אימו שהיה דרוש להנקתו ולמחייתו
2) הכנענים נהגו לאכול בחגיגיות הפולחן שלהם לאל הפריון גדי מבושל בחלב עז כדי להתרחק ממנהגם של עובדי האלילים אסרה התורה אכילת מאכל זה,אין כאן שום הוכחה לאיסור אכילת בשר וחלב
(חוק האיסור בא כבר מאוחר יותר על חוק איסור אכילת בשר וחלב זהו איסור פרשני שאינו מופיע בתורה אך דרשו חוק זה מכיוון שזה לא בריא מבחינה רפואית)
