מגילת רות – פרק ב
רקע לסיפור – אלימלך ומשפחתו ירדו מיהודה למואב בגלל הרעב. בניו מחלון וכיליון נושאים את עורפה ורות. לאחר שאלימלך ובניו מתים, מחליטה נעמי לשוב ליהודה ורות כלתה מצטרפת אליה. רות ונעמי הן אלמנות ומצבן קשה. הן מגיעות ליהודה בתקופת קציר שעורים. בפרק ב' ניתן לראות כיצד החוקים העוסקים במתנות לעניים באו לידי ביטוי בחיים היום יום. רות יוצאת ללקט שיבולים, על פי החוק המקראי יש להשאיר מתנות לגר ליתום ולאלמנה. נראה כי היה פיקוח על המלקטים. רות אומרת שהיא תלקט רק במקום שבעיני בעליו תמצא חן. כנראה מכיוון שהקוצרים נהגו להציק למלקטות. רות מגיעה לשדה בועז (כמובן שיד אלוהים מכוונת את האירועים) ומלקטת בחריצות. בועז מגיע ומתעניין מי היא הנערה. כנראה כדי לבדוק האם רשאית להיות שם. המשגיח מספר על רות שהגיע עם חמותה. בועז פונה אליה וטוען בפניה ששמע על החסד שעשתה עם חמותה, כמו כן, מבקש מנעריו שישלפו שיבולים מן הצבקים (חבילות שיבולים שלא קשורים כעומר) ויביאו לה.
רות מגיעה הביתה ומספרת לנעמי את מה שקרה ונעמי בטוחה כי זה לא מקרי שהגיעה לשדה של קרוב משפחה וכך מצבם משתפר בזכות החוקים של מתנות לעניים.
מפרק זה ניתן ללמוד מספר דברים –
1. היה פיקוח מטעמו של בעל השדה על זהות המלקטות
2. הליקוט נעשה בזמן הקציר והעניים לא הורשו ללקט בין העומרים
3. המלקטים לא הורשו לשתות מהמזון של העובדים
4. מתוך ההבטחה של בועז שתוכל ללקט את כל צרכיה בשדה שלו מסתבר שלא כל העניים הצליחו ללקט מספיק בשדה הראשון ונאלצו לעבור משדה לשדה.
