ישעיה פרק יא – האידיאל המוסרי לעתיד
פסוקים 1- 9 :
בפסוקים אלה ישנה נבואת נחמה אסכטולוגית (אחרית הימים), המתארת מלך בעל תכונות אנושיות ובלתי אנושיות כאחד. הוא אנושי משום שהוא צאצא לבית ישי (אביו של דוד המלך), אך יש בו גם תכונות לא אנושיות – הוא אינו מוגבל במגבלות של בן אנוש (לדוגמא, אינו שופט לפי מראה עיניים ומשמע אוזניים). שלטונו הצודק של המלך יביא שלום גם בטבע.
גם במזרח הקדום המלך נתפס כשליט שעיקר תפקידו להשליט צדק ומשפט ולדאוג לזכויותיהם של המקופחים בחברה (חמורבי לדוגמא, מוצג כמלך שקיבל מהאלים את החוק והאמת ולכן יכול להנחיל צדק לעמו).
פסוק 1 :
מוצג דימוי של עץ גדוע וכרות, נותר ממנו רק שורשים וחלקו התחתון של הגזע. דימוי זה הוא דימוי לבית ישי שכעת נמצא בגלות לאחר החורבן ואינו שולט, אך בעתיד, הגזע יוציא חוטר (ענף קטן), משורש העץ שנגדע ויצמח עץ חדש, שיגדל ויתפתח – מלך עתידי מבית דוד, שיגשים את החזון.
פסוק 2 :
רוח ה' תנוח על השליט החדש. המילה "נחה" מבטאת תחושת שלווה. שלמות תכונותיו של שליט זה מודגות גם באמצעות המספר הטיפולוגי 7. מספר המסמל שלמות. על שליט זה נחים שבעה סוגי רוחות : 1. רוח ה' 2. רוח חכמה 3. רוח בינה 4. רוח עצה 5. רוח גבורה 6. רוח דעות 7. רוח יראת ה'.
המלך יצטיין באיכויות אינטלקטואליות, הוא יצטיין ביכולת מעשית לפתור בעיות וליזום, הוא יצטיין גם באמונה דתית.
פסוקים 3 – 5 :
שלטון המלך האידיאלי יתבסס על משפט צדק ועל הדאגה לחלשים. מכיוון שרוח ה' נחה עליו, הוא לא ישפוט לפי הראיה או השמיעה, אלא יחקור את האמת ואחר כך יחרוץ את הדין. הוא ישפוט בצדק את הדלים והמקופחים (פסוק 4 – תקבולת נרדפת), הוא יוכיח את החוטאים בדיבורו במקום להשתמש בשבט. דיבורו יספיק כדי להשבית את הרשע – מכאן שמדובר במלך שכוחו ברוחו ולא בכוחו הפיזי. הצדק והאמונה הם חלק ממהותו כמו חגורה המהודקת על מותני האדם ולא זזה ממקומה.
פסוק 6 :
"וגר זאב עם כבש.." , שלטון הצדק של המלך יביא איתו שלום עולמי בין בעלי החיים לבין עצמם, ואפילו בינם לבין בני האדם. בעלי חיים טורפים, כמו זאב ונמר, ישכנו בשלום עם כבש וגדי שבעבר נטרפו על ידם. לשלום בין בעלי החיים נוסף גם השלום בין בני האדם לבעלי החיים. ילדים קטנים יוכלו לצעוד ללא פחד בקרבתם של אריות ונמרים, משום שלא תהיה אלימות.
יש הסוברים שאת פסוק 6 יש לפרש כפשוטו, כלומר, בעתיד העולם יחזור להיות הרמוני כפי שהיה בגן עדן. פרשנים אחרים סוברים שזוהי מטפורה לשלום, החיות הטורפות הן משל לרשעים העושקים, והחיות האחרות הינן משל לעניי הארץ. הנמשל הוא שבעתיד יהיה שלום בארץ ואיש לא יעשה רע לאחיו.
פסוק 7 :
אין צורך לחשוש כי גם האריות יאכלו תבן ולא יטרפו. מפסוק זה ניתן ללמוד שהתמונה הפסטורלית תימשך גם לדור הבנים "יחדיו ירבצו ילדיהן".
פסוק 8 :
האיבה שהייתה קיימת בין בני האדם לנחשים תעלם, ישוב השלום וההרמוניה. תינוק ישחק ללא פחד על יד החור בו נמצא נחש הפתח. ו "גמול" – ילד שנגמל לא מזמן, יושיט ידו למאורת צפעוני – נחש ארסי.
פסוק 9 :
"כי מלאה ארץ דעה את ה'..." , הארץ תכוסה בצדק, יורש וידיעת ה'. כפי שהים מכוסה במים. "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי", יש הסוברים שהנושא של פסוק זה הן שבאחרית הימים החיות הרעות שיפסיקו לטרוף כמו בראשית בגן עדן. אחרים סוברים שמדובר במשל על אויבי ישראל שלא ירצו לפגוע בישראל, ואחרים סוברים שמדובר על בני האדם, שבעתיד האידיאלי לא יעוללו רע אחד לשני.
בפרק זה ישנם מספר אמצעים אומנותיים :
1. תקבולת נרדפת – פסוקים 1,4,5,6,8
2. תקבולת כיאסטית – פסוקים 4,8
3. דימויים ומטפורות – פסוקים 1,4,5,7,9
4. הגזמה פיוטית – בפסוק 4 נאמר בהגזמה שהרשעים יומתו על ידי דיבורו של המלך.
