ישעיה פרק ה / משל הכרם - תנך

ישעיה פרק ה' (פסוקים 1 עד 17) – משל הכרם

ישעיה פותח את דבריו במשל. ישעיה עושה זאת על מנת למשוך את תשומת הלב של הסובבים אותו. ישעיה יוצר רושם שהוא מתכוון לשיר שיר יין. ישעיה מספר את הדברים שכביכול קרו לחברו בכרם. החבר קנה כרם באזור פורה מאד שמאפשר גידולים טובים. כמו כן, החבר השקיע בכרם :
1. "ויעזקהו" – עקר מהאדמה את הסלעים
2. "ויסקלהו" – הוציא את האבנים מהשטח
3. "ויטעהו שרק" – נטע גפנים משובחות הנקראות שורק – גפני יין
4. "ויבן מגדל בתוכו" – בנה מגדל שמירה
5. "וגם יקב חצב בו" – חפר בור שלתוכו יזרום היין לאחר הדריכה.

החבר ציפה שאחרי ההשקעה הגדולה הכרם יפיק ענבים טובים ליין, אך הכרם הוציא באושים. כלומר, ענבים שאינם ראויים למאכל.

פסוק 3 :
ישעיה פונה לממלכת ישראל ויהודה שישפטו בין בעל הכרם ובין כרמו ישנו כאן מעבר מגוף שלישי לראשון ובכך רומז לשומעיו שהשיר הוא משל, הרי לא ניתן לשפוט כרם.

פסוק 4 :
ישעיה שואל את העם מה עוד היה צריך לעשות כדי שהכרם יוציא ענבים ולא באושים. שאלה רטורית זו ממחישה את כאבו של בעל הכרם.

פסוקים 5-6 :
ישנו רמז ברור שלפנינו משל. אנו למדים זאת משום שבפסוקים אלה ישעיה מדבר על העונש לכרם : בעל הכרם יסיר את גדר הקוצים וגדר האבנים המקיפות ושומרות עליו כך שבעלי החיים ("בער" = בהמות) ובני האדם יוכלו להיכנס לכרם בחופשיות ולרמוס אותו. כמו כן, בעל הכרם יהפוך את הכרם למקום שומם. הוא לא יעדור את האדמה, לא ינקה את הקוצים שיצמחו ובפסוק 6 אף נאמר שיצווה על העננים להפסיק להוריד גשם מעליו. מדבר זה ניתן להבין שבעל הכרם אינו אדם בשר ודם, שהרי רק ה' יכול לגזור על העננים לא להוריד גשם.

פסוק 7 :
בפסוק זה מופיע הנמשל. הכרם הוא בית ישראל ויהודה שהיו בני טיפוחיו של ה' ("נטע שעשועו"). החברה היא חברה מושחתת שבמקום משפט צדק מתקיים בה פשע, המילה פשע בפרק זה נקראת "משפח" – זוהי מילה יחידאית שמשמעותה גזילה ושוד.
הכרם משול לבני ישראל, ובעל הכרם הוא ה' שסילק מהארץ את עמי כנען ונתן לעם ישראל את התנאים הטובים ביותר להצליח, אך כמו שבעל הכרם מאוכזב מכרמו, כך גם ה' מאוכזב מעם ישראל. כמו שבעל הכרם הסיר את מחסומי ההגנה של הכרם ולא טיפח אותו יותר, כך גם ה' יסיר את הגנתו ויפקיר את עם ישראל עד אש יוגלו מארץ ישראל והיא תישאר שוממה.

פסוקים 8-17 :
בפסוקים אלה מופיע חטאו של העם ועונשו – העונש לעם בא על פי העיקרון של מידה כנגד מידה (המילה "הוי" פותחת את הקטע ומופיעה גם בפס' 11 ואופיינית לנבואת תוכחה).
1. בפסוק 8 נאמר שהעשירים חוטאים בכך שהם קונים את השדות ואת הבתים שבקרבתם וזאת תוך ניצול העניים שבלית ברירה מוכרים את אדמתם כדי לשרוד, פעולה זו נוגדת את חוק הנחלות שלפיו כל אדמה חייבת לחזור לבעליה. העשירים יענשו בכך שהבתים הגדולים שבנו על חשבון העניים יישארו שוממים כי העשירים יושמדו. כמו כן, האדמות יוציאו רק מעט יבול, הגרים חסרי הנחלה יאכלו מהמקומות שהיו שייכים לעשירים. כמו שהעשירים נהנו מנחלותיהם של העניים, כך יעשו העניים כעת ויאכלו מאדמת העשירים.
2. העשירים, במקום לרדוף אחרי הצדק, רודפים אחרי היין והשיכר. הם חיים חיי מותרות. מבורק ועד לילה חוגגים ונהנים עד אשר מתמכרים לצורת חיים זו. לכן, ה' יעניש את העם בכך שהוא יצא לגלות במצב של חוסר דעת מרוב שכרות ושם ימות מרעב ומצמא, כעונש על השתייה המופרזת.
3. מרוב נגינה, העם מטושטש וחושיו אינם טובים, מה שמונע מהם להבין את מעשי ה' ואת רצונותיו מהם. העונש לעם הוא שקולות השמחה והרינה יפסיקו ותהיה בארץ דממת מוות. כפי שהעם פער את פיו לשתות יין, כך השאול תפער את פיה ותבלע את החוגגים.
4. העשירים התנשאו כלפי העניים וכעת ה' ישפיל אותם ורק הוא יהיה מרומם בעולם.

העונש של העם – מצב כלכלי גרוע, גלות, מוות, ביטול שמחה. המקומות שהיו בהם בתים, כרמים ושדות יהפכו לכרי מרעה שוממים לכבשים.