ויקרא פרק יט' הוא הראשון בפרשת "קדושים". המילה "קדושים" המופיעה בשוליים מציינת שבתחילת פרק זה מתחילה פרשה חדשה-פרשת "קדושים".
ה' מצווה –"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם" (יט' 2). קדוש במשמעות נעלה , נבדל והכוונה שעם ישראל יהיה נסדל ומיוחד במוסריותו ונעלה מעל שאר העמים. האדם צריך לנסות להידמות לה' במוסריותו ובכך להתעלות לדרגה של קדושה.
הטומאה היא תכונתם של הגויים אשר בחטאיהם הרבים גרמו לטומאת האר. (י"ח 25).אדמת ישראל יכולה להישאר לצמיתות רק בידי עם השומר על קדושתו וטהרתו(דברים ז' 6-11).בפרק זה נמצא אוסף של חוקים שונים ומגוונים הנוגעים בהתנהגותם הדתית והמוסרית של בני ישראל. הביטוי " אני ה'" , "אני ה' אלוהיכם" מופיע כפזמון חוזר בפרק (16 פעמים) ונותן עוצמה ותוקף לצווים, כיוון שה' הוא הסמכות לחוק.(הביטוי מפריד בין חוק לחוק). בפרק מופיעים חוקים שונים בנושאים שונים וביניהם משובצים כאבני פסיפס עשרת הדיברות בניסוח שונה במקצת מהניסוח המקובל בשמות כ' ובדברים ה'.
פסוק 3: בפסוק זה מופיעה מצוות כיבוד הורים, וישנו שימוש בפועל י.ר.א דבר הנועד להשוות את יראת ההורים ליראת האל. בפסוק זה מופיעה גם מצוות השבת. המילה שבת מופיעה ברבים,ייתכן משום שמדובר גם על שנת שמיטה שנחשבת לשנת שבתון,וליום כיפורים שנחשב ליום שבתון.בניגוד לעשרת הדיברות שבהם הופיעה קודם מצוות השבת ולאחר מכן כיבוד אב ואם, בפרקנו הדברים מופיעים בסדר הפוך. רש"י טוען שזה בגלל שילד שנולד מכיר קודם את אימו אחר כך את אביו ורק לבסוף את מצוות השבת.
פסוק 4: "אל תפנו אל אלילים.." הנאמר בפסוק זה מקביל לדיבר " לא תעשה לך פסל.." ולדיבר "לא יהיה לך אלוהים אחרים.."
פסוק 5-8: בפסוקים אלה מדובר על זבח שלמים. קורבן השלמים הוא סוג של קורבן בהמה המובא ע"י היחיד מרצונו לה' כתרומה או לצורך בקשת עזרה. מביא הקורבן ואורחיו אוכלים את מרבית הקורבן והכהן נהנה מהחזה,השוק,הלחיים והקיבה. את הקורבן ניתן לאכול ביום הראשון והשני להקרבה וביום השלישי יש לשרוף את הנותר. ומי שבוחר לאכול ביום השלישי יחשב מתועב וממרה פי ה' ויוענש בעונש מוות בידי שמיים.
פסוקים 9-10 : בפסוקים אלה מפורטים מתנות שיש לתת לעניים מן השדה. הדאגה לעניים היא עבודת ה' כי ע"י כך אנו מכבדים את הנברא בצלם ה'. ברכת ה' שנתנה אסור לה להיאסף ע"י אדם אחד לעצמו, עליו להתחשב בסובבים אותו ולבטוח בהשגחת ה' ולהשאיר חלק מברכתו לעניים. מדובר בפאה –(קצה) האיכר הקוצר את יבולו מתבקש להשאיר את קצוות השדה לעניים. וכן לקט- שיבולים בודדות הנושרות בעת הקציר, אין לאסוף אותם ויש להשאירם לעניים, לגר ,ליתום,לאלמנה וללויים. עוללות- הבציר המאוחר ביותר של הגפנים, כלומר הענבים שנשארו אחרי הבציר והבשלתם הייתה מאוחרת,אין לקצור אותם ויש להאירם לעניים.גם את הפרט – גרגירים בודדים של ענבים שנפלו בכרם בעת הבציר יש לעזוב לעניים. מתנות עניים נוספות אנו מוצאים בדברים כ"ד 19-22 שם אנו שומעים על השכחה שהיא עומר שבעל השדה שכח בשדהו לאחר תום עבודתו וכן פארות הזיתים שהם זיתים בודדים שנשארו לאחר המסיק על ענפי העץ.
פסוקים 11-12 :
הדינים בפסוקים אלה מופיעים בסדר של עבירה גוררת עבירה. גניבה יכולה להביא להכחשה לשבועת שקר ולחילול שם ה'. חלק מהדברים המופיעים בפס' אלה מקבילים לנאמר בעשרת הדברות.
פסוקים 13-14 :
איסור עושק, גזילה, הלנת שכר, התעללות בבעלי מום. מצורפים כאן מעשים אשר אינם עבירה משפטית אך עבירה מוסרית ועניינם ניצול החלש על ידי בעל הכוח. "לא תעשוק" – מראה על הלחץ הרב שהחלש נלחץ על ידי החזק אפילו כאשר החוק לצד החזק. (עושק זוהי סחיטה חוקית אך לא מוסרית). "לא תלין שכר עובד" – מבחינת מצפונית אסור להלין שכר כיוון שזוהי מקור מחיה יחיד. מדובר על שכירי יום וחסרי נחלה שעבדו עבודה שכירה כדי לפרנס את משפחתם והיו מקבלים שכר יומי בסוף יום העבודה בכדי לרכוש מוצרים בסיסיים לכן אין להלין את שכרם כדי שיוכלו לשרוד.
התעללות בבעלי מום – קללת חרש , מכשול בפני עיוור וכו'. כלומר, אנשים שאין להם יכולת להתגונן ולעיתים אינם יודעים מי הכשילם. על המכשיל לפחד מפני ה' "ויראת מאלוהיך" היודע הכל ולא ירתע להענישם על רשעותם.
פסוק 15 :
"לא תעשו אבל במשפט" – ישנה פניה לשופטים לקיים משפט צדק, לא להטיב עם העני מתוך רחמים ולא לזכות אדם בשל מעמדו החשוב.
פסוק 16 :
"לא תלך רכיל" – חל איסור לרכל, אין לאמור דברים רעים שלא בפני אדם. "לא תעמוד על דם רעך" – אפשר לראות פה איסור להתנכל לחיי אדם, או לעמוד מנגד כאשר מתנכלים לו. אפשר לראות פה גם איסור המכוון אל השופטים או אל העדים לבל יעמדו מנגד אם יש ביכולתם לסנגר על הנאשם.
פסוק 17 :
"לא תשנא את אחיך בלבבך.... לא תקום ולא תטור" (הנקמה היא המעשה עצמו והנטירה היא בלב".
אין לנקום או לשאוף לנקמה וכן אסור לשאת שנאה סמויה ושאיפה פנימית להרע לזולת. חשוב ליישב סכסוכים בין אדם לחברו בגלוי תוך תוכחה הדדית כדי לדכא את שאיפת הנקם (פעמים רבות מדובר באי הבנה ושיחה יכולה ללבן את הבעיה). שנאה סמויה ונטירה מסוכנות שכן הן עלולות בסופו של דבר להוביל לחטא ומעשה נקמה חמור. (אחת ממטרות יום כיפור הוא ליישב סכסוכים וכעסים בין אדם לחברו כדי לתת פורקן ליצר הנקמה ההרסני).
פסוק 18 :
"ואהבת לרעך כמוך" – בקשה אוטופית שכוונתה לאהוב ככל האפשר את זולתך. אמר רבי עקיבא : "ואהבתך לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, וזה גם כלל גדול בפרק זה, זהו למעשה המשפט המסכם, המסקנה הכללית ותמצית הפרק.
