דברים פרק כ – דיני מלחמה
אחרי התנחלות בני ישראל בארץ החלו השבטים במלחמת מגן ומלחמת תנופה בשכניהם וביריביהם אשר פשטו על ארצם. גם במהלך המסע במדבר חיו השבטים על חרבם (ספר שמות פרק יז' – מלחמת עמלק) וגם כאשר הגיעו לארץ ישראל לא זכו למנוחה אלא אחרי מלחמות קשות ומרובות נגד הכנענים, המדיינים והפלישתים.
בלב השבטים קיננה אמונה שה' נלחם עבורם ולכן למלחמה היו סגולות דתיות. צביונה הדתי של המלחמה עמד גם אחרי ההתנחלות והוא ניכר גם בחוקי ספר דברים.
פסוקים 1-4 :
החוק פותח בדברי עידוד של הכהן הניגש ללוחמים לפני יציאתם לקרב, מפיח בהם רוח קרב ואמונה חזקה בה' אשר יעזור להם לנצל. כהן זה נקרא במסורת חז"ל "כהן משוח מלחמה". תפקידו של הכהן לחזק ולעודד את העם לפני יציאתו לקרב. זוהי פעולה פסיכולוגית לא פשוטה בעלת חשיבות מרובה. הכהן מדגיש שגם אם לאויב יש חיילים רבים וחיל רכב גדול, אין צורך לפחד מכיוון שה' שעזר להם לצאת ממצרים יושיע אותם בשנית.
בפסוק 3 ישנה חזרה מרובעת – "אל ירך לבבך, אל תיראו, אל תחפזו, ואל תערצו מפניהם" שתפקידה להדגיש שאין לפחד מהאויב.
פסוקים 5-9 :
לאחר דברי הכהן ניגשים השוטרים ומכריזים על ארבעה סוגים של משתחררים מהקרב -
1. "מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו" (לא הספיק לגור בו). יש חשש שמא לבו ותאוותו של האיש לא תהיה לקרב אלא לחנוכת ביתו ולכן לא יצא בלב שלם. יש כאן טעם הומאני המדגיש את הדאגה למשפחה ולפיתוח הבית.
2. "מי אשר נטע כרם ולא חיללו.." – לא אכל מכרמו אכילת חולין
3. "ארש אישה ולא לקחה.." – אדם שהתארס ולא הספיק לשאת את ארוסתו משוחרר מהקרב. הסיבה היא הבטחת צאצאים. ניתן למצוא חוק דומה בספר דברים פרק כד' פסוק 5 אשר שם נאמר "כי יקח איש אישה חדשה ולא יצא בצבא... נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אישתו אשר לקח".
4. "הירא ורך הלבב" – אדם שפוחד משוחרר מהקרב כדי שלא ישפיע על מורל שאר החיילים, יפגע ברוח הלחימה שלהם ויגרום להם לפחד גם כן.
לסיכום – ניתן לראות ששלושת הסעיפים הראשונים מעידים על התחשבות בפרט ודאגה לקיום המשפחה. אנשים אשר רק התחילו את חיי משפחתם ולא נהנו מכך מקבלים פטור מהמלחמה, אחת המטרות לכך היא לצאת למלחמה רק עם חיילים חדורי מוטיבציה.
פסוקים 10-18 :
יש להפריד בין מלחמת רשות למלחמת חובה (מלחמת מצווה).
מלחמת רשות נועדה כדי להרחיב את גבולות ארץ ישראל (מלחמת כיבוש ותנופה). כאשר בני ישראל באים להלחם בערים אלו יש לפתוח במשא ומתן על הסגרתם "וקראת אליה לשלום" כדי למנוע שפיכת דמים. אם הם יפתחו את שערי העיר וייכנעו הם יהפכו למשועבדים לישראל. אך אם יסרבו מגני העיר להיכנע יפתחו ישראל בקרב והם רשאים להרוג את הלוחמים אך אסור להרוג ילדים ונשים, מותר לקחת שלל.
חשוב לזכור כי שבעת עממי כנען ועמלק לא כלולים בחוק זה כי לגביהם קיים חוק החרם (חוק החרם מופיע בספר דברים פרק ז' פסוקים 1-6). מלחמה זו היא מלחמת הגנה ולכן נחשבת למלחמת חובה. "לא תחייה כל נשמה" – יש להשמיד את כל אוכלוסיית העמים על מנת שעבודת האלילים לא תתפשט, לא ילמדו מהם מנהגי תועבה ולא יהיו נישואי תערובת. כמו כן, יש רצון למנוע התנכלות של אוכלוסיה זו לעם ישראל שלקח את ארצם.
מלחמת רשות על פי דברים פרק ב' פסוקים 10-15 :
1. מלחמה עם עמים אחרים מלבד שבעת עממי כנען ועמלק – המלחמה מחוץ לגבולות ישראל.
2. המטרה – הרחבת גבולות, מותר לקבל כניעה.
3. חייבים לקבל רשות מבית דין עליון לפני היציאה למלחמה.
4. הכהן "משוח מלחמה" מעודד את העם לפני היציאה לקרב.
5. השוטרים מכריזים על הלוחמים המשוחררים מהקרב.
6. לפי חז"ל – מותר ללחום גם בשבת.
מלחמת חובה (מצווה) על פי דברי פרק ז' 1-6, פרק כ'
1. מלחמה בשבעת עממי כנען ועמלק על כיבוש ארץ ישראל.
2. המטרה – מלחמת התגוננות, חובה להחרים ולהשמיד רכוש.
3. אין צורך בהתייעצות או קבלת אישור.
4. הכהן משוח מלחמה מעודד את העם לפני היציאה לקרב.
5. לפי חז"ל אין שחרורים ממלחמה זו.
6. לפי חז"ל מותר ללחום בשבת.
פסוקים 19-20 :
בפסוקים אלו יש יחס מתחשב אפילו בצמחים. כאשר המצור ממושך ויש צורך להשתמש בעצים לבניה יש איסור להשתמש בעצי פרי מהם ניזון האדם. מותר להשתמש רק בעצי נוי.
"כי האדם עץ השדה לבוא בפניך במצור" – ניתן לפענח בשתי דרכים :
1. ניתן לקרוא עם סימן שאלה בסוף – האם עץ השדה הוא אדם שאתה נלחם בו ? מאחר שהוא לא אויבך, אל תשמיד אותו.
2. כיוון שהאדם – הצבא יאכל ממנו ובזכותו יש כוח להלחם, אל תפגעו בו.
חוק זה לא תמיד קיים.
