שיר אימי והנחל
"שיר אימי והנחל" הינו שיר שואה שבו המשורר מבטא ומבכה את רצח אימו. השיר מציג שתי תמונות- סיטואציות בהן הדובר לא נוכח.
התמונה הראשונה – בתים א' ו ב' אשר מתארים את דמות האם בהיותה נערה, תמונה זו שלווה ואידילית. בשני הבתים הלוו מופיעה האם בדמיונו של המשורר כנערה צעירה ואילו בתמונה השנייה, בבית ג' האם מופיעה באופן מחריד ומזעזע, בתמונה הזו מתואר רצח האם המבוגרת בזמן השואה.
השיר פותח בתיאור האם, נערה היורדת לשחות בנחל המוקף עצי פרי שופעים וריח הפירות ממלא את האוויר. הדובר מדמיין כיצד נראתה אימו לפני שבא לעולם ולפני שאביו הכיר אותה. האם מוצגת כנערה זכה, בתולה, טהורה, לובשת כותונת משי. המשורר מתאר את יופייה של האם בהתפעלות : "אדומת שיער" , "אלוהית" , "נאוה בכוחה", "עצים פורחים מסביבה". נופי הטבע מצטיירים כפסטורליים (שלווים), שעת דמדומים ברקע, נדמה שהיא נמצאת בגן עדן. בבית א' מתוארת ירידת האם לנחל.
בית ב' פותח במילה "והינה" היוצרת המשכיות, בבית זה האם עולה מהנחל, ברקע גני הפירות המתוקים, אור השקיעה מעטר ונוגה את שערה האדמוני ואת עורה הלבן, ואילו, בבית ג' חל היפוך. רק כאן מתגלה המשמעות האמתית של השיר. גן עדן הופך לגיהנום כשמתברר שהאם נרצחה בנסיבות נוראיות בשואה על ידי גוי גרמני. הפעם הצבע האדום מציין דם המלכלך את ראשה הכרות המתבוסס בשלג.
הבן – הדובר, לא מסוגל לסלוח לעצמו על כך שלא נקם את מותה לא קבר אותה בכבוד הראוי לכל אדם. בית זה שונה גם מהבחינה החיצונית מהבתים הראשונים, כלומר, קיים ניגוד לא רק בתוכן ובמשמעות אלא גם בצורה. שני הבתים הראשונים ארוכים ואילו בית ג' קצר מאד, תמציתי אך עונה לאמרה "מעט המכיל את המרובה" משום שאין מילים היכולות לתאר את גודל האימה והזוועות.
בקריאה חוזרת של השיר ניתן להבחין ברמזים מטרימים רבים המופיעים בשני הבתים הראשונים. העץ הכרות שנשטף בימי נעוריה של האם מרמז על הראש הכרות של האם. גדרות הזרדים החומים מקבילות לגדרות מחנות הריכוז. האם הפושטת את בגדיה לפני שנכנסת לנחל מרמזת על הנוהג של הנאצים לצוות על הקורבנות המיועדים להתפשט לפני שנורו או הוכנסו לחדרי הגזים. הצבע האדום בשערה של האם שסימל יופי מרמז על הדם שנשפך, זמן הדמדומים מרמז על השקיעה בחייה (בחיי היהודים בכלל). הצבע הלבן בעת צעירותה מסמל את הראש שהושלג בעת זקנתה. הדממה המוזכרת בבית הראשון במילה "דומיה" יכולה לרמוז על דומיית מוות והמילה אשיה המציינת את יופי שערה בבית השני (באשיה נוגה ראשה) ובבית האחרון יכולה להתפרש כאש המשרפות.
באופן זה נוצרת הקבלה ניגודית בין חווית הנעורים השלווה בבתים א' ו ב' לבין הסוף הטראגי בבית ג'. נשאלת השאלה מדוע בחר המשורר בטכניקת "השיר המתהפך" ? מדוע הוא לא שיתף את הקוראים מלכתחילה בנושא השיר. ייתכן כי בדרך זו המשורר מנסה להעצים את גודל הזוועה, גודל האובדן והכאב מבחינת "איך אפשר לרצוח אדם כל כך מושלם וטהור". ואכן, עוצמתו של השיר ממשיכה להדהד בראשינו.
