על השחיטה / חיים נחמן ביאליק
רקע:
השיר על השחיטה מפי חיים נחמן ביאליק הינו שיר התרסה ומחאה בו הדובר מביע כאב רב.
השיר נכתב בעקבות פרעות קישינב עוד בטרם שנסע לקישינב.
הפרעות בקישינב הפכו להיות סמל לפגיעה בעם היהודי.
בית 1:
הדובר הוא ביאליק, כותב את השיר מנקודת מבט אישית ומביע את כאב האומה.
בבית זה הדובר פונה אל השמיים, האלוהים ומבקש רחמים.
ביאליק מפקפק במידת הקיום של אלוהים: "אם יש בכם אל"- הוא לא מצא את האלוהים:
א. הדובר לא מסוגל להתפלל לאלוהים יותר: "ליבי מת ואין עוד תפילה בשפתיי".
ב. הדובר לא יכול להתפלל ולא מוצא את התפילה הנכונה- מה שמוביל אותו למצב של ייאוש וחוסר תקווה.
האמצעים בהם משתמש ביאליק על מנת לבטא את רעיון הייאוש:
1. ריבוי סימני פיסוק, הרבה מכפים וסימני קריאה.
2. השאלה הרטורית: "עד מתי"?- שאלה שמבטאת חוסר אונים.
3.חזרה על השאלות הרטוריות.
בית 2:
בבית זה פונה הדובר אל התליין, כלומר הרוצחים- באופן עקיף הטענה היא כלפי האלוהים שמאפשר רצח כזה.
ישנם אמירה אירונית: "דמי מותר"- אנו חסרי וישע.
בבית זה מתואר מעשה הפוגרום האכזרי ביהודים.
האמצעים הבולטים:
1. דימויים- "ערפני ככלב"- מבטא את חוסר האונים והישע מול הפורעים אשר מציג את העם היהודי באור שלילי.
2. חזרות- *החזרה על המילה "דם" ומוטיב הדם- "דמי מותר", "ויזנק דם רצח", "דם יונק".
*החזרה על המילה "לנצח".
3. הציניות- "דמי מותר", "ערפני ככלב". הציוניות מדגישה את חוסר האונים שבמציאות.
4. מילים של זיקה לשחיטה ומוות- "גרדום, "תליין", "שחט", "ערפני", "דם" ו"רצח".
בית 3:
הדובר פונה אל הצדק, באופן עקיף אל האלוהים.
הבית נפתח במילה "ואם", מה שמערער את מידת הצדק של אלוהים.
אם הצדק יופיע אחרי שיפגעו בעם היהודי, אין טעם לצדק האלוהים- אין אלוהים: "ימוגר נא כסאו לעד".
עדיף שהשמיים ירקבו לעולמים והרשעים שעל הארץ יחיו מהדם של היהודים.
האמצעים הבולטים:
1. חזרות- חזרה על סימן קריאה, כלומר הדובר דורש.
2. מילת התנאי "ואם", לא ברור אם יש צדק בעולם.
בית 4:
בתחילת הבית ניתן להבין שמהמשורר כביכול אינו דורש נקמה מכיוון שנקמת דמו של ילד קטן חף מפשע היא נקמה שלא ברא השטן ואי אפשר לנקום נקמה של ילד קטן. בהמשך מתברר שהוא כן דורש נקמה, אך מדובר בנקמה לא רגילה. הנקמה היא שדם הנרצחים יחלחל לארץ ויערער את כל יסודות הארץ הרקובים, יהפוך את הארץ לתוהו ובוהו.
האמצעים הבולטים:
חזרות- *חזרה על המילה "נקמה", השורש נ.ק.מ חוזר שלוש פעמים.
*חזרה באמצעות אנפורה- "ויקב הדם" חוזר פעמיים, חזרה זו מעניקה עוצמה, הדגשה של
הנקמה, הקללה.
מבנה השיר:
השיר מחולק לארבה בתים, בכל בית 7 שורות.
יש רצף הדרגתי בין הבתים, מלמעלה למטה. כלומר הדובר פונה קודם אל השמיים שלמעלה, ואז עובר אל הארץ, ומהארץ מגיע לתהום- התייחסות לכל היקום. גם הקללה היא על כל היקום.
האמצעים בשיר:
ארמזים מקראיים- ישנו שיבוץ פסוקים מן התנ"ך, מהתלמוד בתוך השיר:
* "עד מתי, עד אנה, עד מתי"?
* "זדים"
הארמזים מדגישים את כאבו של ביאליק ומדגישים את הניגוד בין האופטימיות המקראית לבין הפסימיות של המשורר לגבי קיומו של האלוהים בעולמנו.
סיכום:
זהו שיר התרסה, מחאה קשה כלפי האלוהים. הדובר מעמיד בספק את עצם קיומו של האלוהים ומביע כעס רב על דרך הנהגתו של האלוהים את העולם כאשר נרצחים חפי מפשע.
לבסוף הוא מטיל קללה על העולם, העולם הרשע והרקוב שדינו להתמוטט על עצמו.
