כאשר היית פה / זלדה
הדוברת היא המשוררת, הסיפור לקוח מתוך החיים הפרטים שלה.
בן זוגה הוא הנמען שנפטר.
הזוגיות הייתה מאד מאושרת – "כאשר היית פה" – משפט מפתח.
בשיר יש קירבה בין בני הזוג. שני הבתים הראשונים עוסקים בעבר, שהבעל היה בחיים, ההווה הוא הבית השלישי – לאחר מות בן זוגה.
המילה "עכשיו" יוצרת את ההבדל בין שני הבתים הראשונים לבין הבית השלישי. שני הבתים הראשונים מייצגים ומתארים זוגיות מאד חזקה עם המון אהבה. בשני הבתים הראשונים יש פסיחות רבות, הפסיחות מייצגות רצף ומדגישות את העוצמה של האהבה.
בסיפור מספר אמצעים אומנותיים –
מטאפורת הכנף – "כנף אל כנף" מטאפורת הכנף היא ביטוי לזוגיות, ביטוי לקרבה וחום, כמו זוג יונים.
מטאפורת נוספת היא – "ומבטך החום מגן עליי" , מבטאת באמצעותה את החום – חמימות שעוטפת את הזוגיות ומסמלת אהבה.
שייכות – הדוברת משתמשת בביטוי שייכות, המילה "מחשבותינו", באה להדגיש את הביחד, שנינו, שלנו יחד.
האנשה – הדוברת משתמשת בהאנשה ומאנישה את הקירות – באמצעות ההאנשה הדוברת יוצרת את האווירה הטובה בבית, הנינוחות. השלכה של הזוגיות הטובה המאושרת והחמה על קירות הבית.
בבית השלישי מתבצע השינוי בשיר. השינוי מתבצע באמצעות המילה "עכשיו" שמסמלת שינוי זמן, מזמן עבר לזמן הווה. מה שהיה לפני כבר לא קיים - המילה "עכשיו" מייצרת ניגודיות בין פעם לעכשיו.
הדוברת משתמשת בהאנשת הקירות פעם נוספת, הפעם הקירות הם סתם קירות, ריקים, קרים, ללא כל רגש – כבר אין אווירה משפחתית ואנושית בבית. הבית הפך להיות בית זר, בית מת, בית קר ושותק. שכן, לאחד מות בן זוגה, האהבה, החום והדאגה בין בני הזוג, אשר השליכו על הבית, כבר לא קיימים.
השיר מסתיים בדימוי – החיים בבית מדומים למוות. בשיר יש ניגוד בין "אז" ל "עכשיו" , בין העבר לבין ההווה, בין חי לבין מת, בין מצב הקירות פעם לבין מצב הקירות עכשיו. בבית הראשון והשני הקירות סיפקו הגנה וחום לבית, עכשיו הם סתם קירות ריקים וקרים אשר לא מספקים אפילו מחסה. בבית הראשון והשני הקירות היו אנושיים, עכשיו, בבית השלישי, הם סתם סיד ומלט.
מבנה השיר מתאר את סערת הרגשות של הדוברת – המבנה לא אחיד, שורות קצרות, שורות ארוכות. אורך הבתים לא אחיד גם כן.
