ישנה בחיק ילדות / רבי יהודה הלוי
שירו של רבי יהודה הלוי, "ישנה בחיק ילדות", הוא שיר קודש וככזה יש לו מאפיינים המתאימים אך ורק לשירת הקודש. שירת הקודש מדברת על הקשר בין האדם לאלוהיו. אחד ממאפייניו הוא רשות לנשמת – המבוא לתפילה הנאמרת בשחרית לשבת וחג ומתייחסת לבקשת רשותו של האדם מהאל לקרב את נשמתו אליו באמצעות התפילה.
בשיר ישנה בחיק ילדות מתואר תהליך – דרישתו של הדובר מנשמתו להתקרב אל האל. התהליך מתואר בעיקר באמצעות דימוי הנשמה לישות מתפתחת שעוברת מעין תהליך מתקופת הינקות ועד הבגרות. תקופת הילדות בשיר (ישנה בחיק ילדות) מדומה לאם המחזיקה בחיקה את ילדתה – הנשמה. הדובר מדרבן את הנשמה להתנתק מחיק האם ואינו רואה בעין יפה את העובדה שהיא מסרבת להתבגר ונצמדת להנאות החיים שחולפות (הדובר משתמש בדימוי של סיבי פשתן העפים ברוח – דימוי זה מצטרף לדימוי המרכזי בשיר – דימוי הציפור – כשסיבי הפשתן הם אלה שמרפדים את הקן שהיא בונה). בבית זה יש שימוש מוטיב "צימוד" (נקרא גם לשון נופל על לשון). אמצעי אומנותי זה אופייני לשירת ימי הביניים . – נעורים כנעורת ננערו – שימוש באותו שורה (נ.ע.ר) כאשר הצליל הוא דומה אולם המשמעות שונה.
נעורים – תקופת הבגרות
נעורת וננערו – ניסוי להפטר ממשהו המעיק עליהם.
התהליך המתואר בשיר ישנה בחיק ילדות ממשיך בפניה בשאלה רטורית (אמצעי אומנותי המאפיין אף הוא את שירת ימי הביניים ובא לשם הדגשת הרעיון והעצמתו) אל הנשמה ודרישה לדעת האם היא חושבת שנעוריה ימשכו לנצח. גם כאן מדרבן הדובר בתקיפות את הנשמה להתנער ולהתעורר מתרדמה הורחנית כששערות השיבה מוזכרות מהוות מטאפורה לזקנה (כמי שחכמה יותר וראתה הכל) המטיפה מוסר לנשמה הרדומה ומבשרת לה את המוות הקרב – המוות שמסיים את חיי העולם הזה – העולם הגשמי והחומרי. גם כאן מופיע צימוד – שחרית ושיחרו – שתי מילים הדומות בצליל אך שונות במשמעות.
שחרית – שחר – תחילתו של יום
שיחרו – באו לקראת, קידמו.
גם בבית השלישי מדרבן הדובר את הנשמה כשהוא מצווה עליה להתנער מהבליו של העולם הזה – הדברים הגשמיים והחומריים (יש כאן שימוש בדימוי של ציפורים שמתנערות מטל הלילה) הטל והזמן מתקשרים כאן יחד כדי להדגיש את העובדה שהזמן הוא בר חלוף - חסר ערך והוא ביטוי לעולם הגשמי שהוא בר חלוף. הנשמה צריכה לצאת ולחפש את המשמעות האמתית לא של הבלי העולם הזה אלא את המשמעות האלוהית – הקרבה לאלוהים. היא מצווה לעוף כציפור ולהשתחרר מהנאות העולם הזה, מהחטאים הרובצים עליה ומהבלי היום יום כדי לרדוף אחר אלוהיה.
מדובר בקריאה המרכזית בשיר זה, הנשמות מדומות ללהקת ציפורים הנוהרות אל האל. הנשמה מצווה לדאות כדרור כדי למצוא דרור (שוב, צימוד, כאשר דרור בפעם הראשונה מסמלת ציפור, ובפעם השנייה חופש). בקטע זה קיימת האנשה, אמצעי אומנותי נוסף של נפש האדם. למרות שהנפש אינה אנושית אלא אלוהית (הוענקה לאדם על ידי האל) יש כאן פניה אל הנפש כאילו מדובר באדם – בילדה שצריכה להתבגר, להתנער מהנאות העולם הזה ולצאת לחפש את המשמעות האמתית של החיים ומשמעות זו היא הקרבה לאל והאפשרות לחסות בצלו ובצל האמונה.
בסיום הבית הרביעי אומר הדובר כי הנפש נפגעת מפגעי הזמן (תולדות ימים) שהם סוערים כמו הים. הוא מציין כי האדם עושה טעויות מסוכנות (כימים יסערו) במשך חייו, אך עליו להתנקות מטעויות אלה ולחפש דרך חיים אחרת, עבודת האלוהים.
בדלת הבית האחרון מציע הדובר לנפש דרך חיים שלטעמו היא הדרך הנכונה. הדרך היא לרדוף אחרי האל המכונה מלך, לעבוד את מלך מלכי המלכים. בסוגר נאמר כי האדם שינסה ללכת על פי דרך האל, יהיה בחברת אנשים אחרים (המילה "סוד" במקרא מקבילה לחבורת אנשים) אשר מחפשים (נהרו, זרמו) גם הם את האלוהים כדי ללכת בדרכיו.
בשיר ישנה בחיק ילדות יש גם שיבוצים ורמיזות מתוך פסוקים בתנך. גם השיבוץ הוא אמצעי אומנותי המאפיין בין היתר את שירת ימי הביניים :
א. "למתי תשכבי" ("עד מתי, עצל, תשכב..." משלי ו' 9) – זו רמיזה המפנה את תשומת הלב לעניין כלשהו מהמקרא (מקביל לאילוזיה).
ב. "במוסר שחרו" ("חוסך שבטו שהוא בנו, ואוהבו שיחרו מוסר" משלי יג' 24)
ג. "אל טוב ה' נהרו" ("ינהרו אל טוב ה'.." ירמיהו לא' 12)
השיר הוא שיר קודש וכשיר קודש הוא יכול להכיל אקרוסטיכון – האקרוסטיכון הוא צירוף אותיות הבאות בראש כל בית במבנה מאורגן של שמות או פסוקים. זהו אמצעי אומנותי ייחודי לשירת הקודש בלבד. האקרוסטיכון המופיע בשיר זה הוא "יהודה" כשם המשורר – יהודה הלוי
ישנה
הלעד
והתנערי
דאי
היי
התמונה בשיר -
בשיר נתין למצוא תיאורים של תמונות (ציורים) המשמשים כדימוי מדגיש לעניין כלשהו :
ישנה בחיק ילדות – הנפש היא כמו תינוקת הישנה בחיק אמה המפנקת, כמו שהילדות מפנקת.
ציפורים מתנערות מרסיסי לילה – כך הנפש תתנער מחטאיה
ציפור הדרור הדואה (עפה) – הנפש הטהורה מחטאים תוכל לעוף בקלות כמו ציפור הדרור.
הימים כימים – הזמן סוער כמו ים. החטאים שעושים עם הזמן גורמים רק רע וסכנה.
