בית בעל שם רע / נגיב מחפוז
הסיפור בית בעל שם רע הוא סיפור בעל ערך חברתי. הוא מעמיד לביקורת עיוות חברתי מוסרי – קיפוח נשים.
החברה המוסלמים במחצית הראשונה של המאה ה – 20 התאפיינה באפליית נשים. על פי מוסכמות החברה על האישה להישאר בביתה, לכסות פניה וחל עליה איסור להיפגש עם גברים. החברה המוסלמית פגעה באמצעות הנורמות הפסולות במי שביקש למרוד במוסכמות וחתר אל החירות – ביקש לבחור כיצד יראו חייו. באמצעות הסיפור מועברת ביקורת כנגד מוסכמות החברה.
בסיפור קיימת ביקורת מעוצבת באמצעות אירוניה הנובעת מכך שאחמד עצמו ניהל את חייו בהווה במתכונת דומה לזו של משפחה חלאווה. בנותיו של אחמד מתאפרות ומתקשטות לקראת יציאתן לאופרה, הוא מאפשר לביתו להיפגש עם בן זוג שטרם הציע לה נישואין ואפילו הסכים להשתתף בבילוי משותף עם אותו אדם. בדרך זו הוא אולי באופן בלתי מודע מבצע תיקון מסוים בעזרת בנותיו לאותו עיוות שהיה קיים בבית הוריו.
יתכן והשינוי נבע מהקדמה ולא ממהלך שהתרחש בנפשו של אחמד. הביקורת באה לידי ביטוי גם באמצעות כותרת היצירה – אם בסיום הסיפור הכותרת מקבלת משמעות מנוגדת ואירונית. הבית של משפחת חלאוה מסמל פתיחות, יושר, חירות והגינות שהיו מנת חלקם של בני המשפחה בניגוד לכל אותם אנשים שמרנים ופחדנים שרצו בערכים אילו אך לא העזו לממשם.
הבית זכה לכינוי "בעת הפריצות" משום שמשפחתה של מימי הייתה יוצאת דופן ונחשבה למורדת במוסכמות שהחברה השמרנית הקפידה לקיים.
אנשי השכונה כינו את הבית באופן זה כאמצעי אזהרה מפני הנורא שעלול להתרחש למי שיאמץ את התרבות האסורה של המקום.
למעשה, בבית זה התרחשו דברים שכולם חלמו עליהם אך לא היה להם האומץ לעשותם.
ביתם של משפחת חלאוה הוא המודל לבית נורמלי ותקין, בעוד שבתי השכונה האחרים היו בתים של סגירות ודיכוי.
אמצעי נוסף להעברת ביקורת מתבטא בניגוד בין תפיסות העולם של אחמד ומימי. בעוד שאחמד מבקש להסתיר את האמת, את הסוד, מחשש לשונות, הרי שמימי מגלה פתיחות ויושר במערכת היחסים.
גן החיות – מקום הבילוי המשותף של אחמד ומימי נושא משמעות סמלית, גן החיות מסמל התנהגות פראית ללא מעצורים – למרות העובדה שהחיות נמצאות בתוך כלובים, החיות למעשה משוחררות וחופשיות לעשות כרצונן. לעומת זאת, בני האדם הם אלה הכלואים בתוך נורמות חברתיות מוטעות.
דמויותיהן של אחמד ומימי –
שתי הדמויות, אחמד ומימי, הן דמויות מנוגדות שאינן מצליחות לגשר על הפער בין העולמות הרחוקים מהם באו. הניגודיות בניהם מתבטאת באופיים, בתפיסת עולמם, במחשבותיהם ובהתנהגותם. מימי טבעית, אמיצה, כנה, חופשייה, נועזת בעיניו ואינה מוכנה לוותר על עקרונותיה ואילו אחמד, ביישן, פחדן, נבוך, כבול למוסכמות החברה השמרנית, חושש מתגובותיה ולכן שומר בסוד את מערכת היחסים בניהם.
דמותו של אחמד –
בהווה, אחמד מתפקד כפקיד פנסיה בעל משרה מכובדת, יש לו היכולת להשפיע על גורל לקוחותיו המזדקנים שזקוקים להסדרי תשלומים עם יציאתם לגמלאות.
אחמד הוא איש משפחה נשוי ואב לשלוש בנות המצטייר כאדם פתוח ומשוחרר. הדבר מתבטא בכוונתו לצאת לבילוי משותף עם חבר לעבודה של ביתו המזמין אותו ואת בני משפחתו למרות שטרם הציע נישואין לביתו.
מסיפור זכרונותיו באירועי 1925 עולה שבצעירותו היה אדם רגיש שבאמת התאהב במימי בניגוד לרבים ששלחו בה מבטים כי חשבו שהיא קלה להשגה. אחמד היה כבול למוסכמות החברתיות השמרניות שהסגירו מפני קשר עם נערה מבית מופקר כמו ביתה של מימי.
אחמד מוצג כמי שהיה מרוכז באהבתו הסודית למימי ובאותה עת היה אדיש לאבל שנגרם לנשים בשל המוסכמות המפלות לרעתן.
לאחמד לא היה אומץ למרוד במקובל ולכן נאלץ לוותר על אהבתו. המפגש המפתיע שלו עם אהבת נעוריו מחייב אותו לבדוק את נסיבות כישלון מערכת היחסים בניהם.
במרחק השנים הוא מבין את גודל טעותו – פחדו להפר את מוסכמות החברה. הוא אוהב את מימי אך חושש מנידוי חברתי אם ייתן ביטוי חיצוני לרגשותיו העמוקים. אחמד הדחיק את סיפור חייו ונעוריו, רכש השכלה, הקים משפחה, אך הפגישה עם מימי מחזירה אותו אל המקום בו החברה הביסה את נטיות ליבו. רק עתה, בהיותו בן 50 אחמד מבין שעשה שקר בנפשו כאשר ויתר על הנערה שבאמת אהב. הוא עורך חשבון נפש שמותיר אותו בתחושת החמצה הבאה לידי ביטוי בסיום הסיפור כאשר הוא מנסה להתקשר לבית משפחת חלאוה.
ניסיונו הכושל להתקשר אל מימי מדגיש שרעיון השיבה המאוחרת לא יכול להתממש.
מההתחלה ברור שאין מדובר באפשרות של איחוד מחדש אך מטרת השיבה המאוחרת היא להעלות ממרתפי התודעה את סיפור אהבתם הנכזבת מהעבר ולהתעמת עם המציאות בהווה זאת לשם תיקון חברתי אך מובן כי מדובר רק בתיקון חלקי – אחמד כותב למימי מכתב המלצה, מנסה להתקשר ומעניק יחס שונה לבנותיו.
דמותה של מימי –
מימי היא אלמנה כבת 50 הנראית זקנה לגילה "מעיניה נשקף מבט יגע אשר בגדי האבל שלבשה הוסיפו לה קדרות ודכדוך" לחייה של מימי שקועות.
בצעירותה מימי כבשה את מבטיו של אחמד בשל יופיה : שיערה השחור, עיניה הירוקות וגומות החן שבסנטרה.
מימי הייתה אחת מבנות משפחת חלאוה ששמן יצא לשימצה משום שהיא התחנכה בבית פתוח שלא שמר על המוסכמות החברתיות שרווחו באותה תקופה. מימי ואחיותיה נהגו לחשוף את פניהן בניגוד למקובל באותה עת ויותר מכך, הן נהגו להיפגש עם גברים דבר שהיה בגדר איסור. פרשת יחסיה עם אחמד מעידה על אומץ ליבה ויושרה. היא זאת שרמזה לאחמד במבטיה שיש לה עניין בקשר רומנטי. היא התגלתה בתבונתה כאשר פירשה נכון את יחסו המסויג אליה בשל חשו מדעת הסביבה שבוודאי תגנה כל קשר איתה.
מימי היא זו שמחליטה לעזוב את אחמד לאחר שאכזב אותה. מימי כנה ואמיתית, איתנה, אינה נכנעת לתכתיבי החברה ומשקפת באישיותה את המהפכה הפמיניסטית שביקשה לשקם את מעמד האישה. מימי מסרבת בקול תקף לכל גילוי של יחס מופלה ומעדיפה להישאר בודדה מאשר לוותר על עיקרון החופש והאמת שבו היא מאמינה. הפגישה בהווה בין אחמד למימי מעבירה מסר כי אהבה היא ערך המצדיק מרד במוסכמות.
