תנועות הנוער בגטאות
עם פרוץ המלחמה, הראשונים שהרגישו שהמדיניות הנאצית מובילה לאסון היו חברי תנועות הנוער.
מדובר בצעירים בגילאי 15 עד 25 אשר עם פרוץ המלחמה וכיבוש פולין ברחו ברובם לברית המועצות.
זמן קצת לאחר מכן, הבינו חברי תנועות הנוער כי משפחותיהם וחבריהם נשארו מאחור ללא הנהגה ולכן חלקם מחליקים לחזור למדינות הכבושות, לגטאות, ולוקחים חלק בהנהגת הגטאות והמרידות. ( מרד גטו ורשה , מרד גטו וילנה )
בשנת 1942 חלה תפנית כאשר אבא קובנר, אשר עמד בראש ארגון השומר הצעיר בגטו וילנה, קורא לכל הצעירים היהודים להילחם על חייהם.
תנועות הנוער היו אלה שהפעילו יוזמות שונות לביקורת כנגד המשטר הנאצי ולתחילת המרידות. אבא קובנר שהיה איש השומר הצעיר בגטו וילנה קרא בכרוז בתאריך ה1.1.1942 "אל נלך כצאן לטבח". אבא קובנר הבין שיש להילחם על כבוד היהודים, קובנר הבין שמתבצעת השמדה המונית בברית המועצות באמצעות בורות ירי ומשאיות גז.
חברי תנועות הנוער שפעלו בגטו היו ממגוון רחב של הקשת הפוליטית.
החל מאנשי השומר הצעיר (שמאל) וכלה באנשי תנועת בית"ר (ימין).
תנועות הנוער פעלו בגטו בנסיבות ומציאות קשה מאד, תוך כדי בחירה להתמודד עם החיים בגטו.
לא פעם התנגשו האינטרסים האישיים של חברי תנועות הנוער עם האינטרסים של היודנראט.
למרות זאת, הבינו חברי הנוער כי הם חייבים לפעול ובחרו במספר דרכי פעולה עיקריות :
1. כלל תנועות הנוער התחייבו כי יצרו מסגרות חברתיות-רעיוניות שכוללות טיפוח ערכים, אהבת ארץ ישראל, התנועה הציונית ולימוד השפה העברית.
2. תנועות הנוער אפשרו לצעירים בגטו למצוא מפלט מהמציאות האיומה והקשה של החיים בתקופת השואה. תנועות הנוער אפשרו לצעירים לברוח מהמציאות המתמוטטת לנגד עיניהם. תנועות הנוער עשו זאת על ידי ארגון פעילות מגוונת, תרבותית וחינוכית. הם שימשו מסגרת לכל הצעירים ונתנו להם תחושה אחדות וחיים טובים יותר.
חברי תנועות הנוער התאפיינו במשפט מפתח :"היינו שם אך לא חיינו שם".
משמעות – הכוונה היא שפיזית, הם היו בגטו. אך הראש שלהם היה בארץ ישראל, הרגש שלהם, הכמיהה שלהם הופנתה לארץ ישראל. חברי תנועות הנוער לימדו בגטאות שירים ציוניים, סיפורי מקרא ועברית כדי לחזק ולאחד את היהודים.
3. חברי תנועות הנוער היו הראשונים שהצליחו ליצור קשר בין הגטאות ולהעביר מידע וידיעות בעזרת צעירים, חברי תנועות הנוער, אשר סיכנו את חייהם ועברו בין גטו אחד לשני.
חברי תנועות הנוער הקימו בגטאות מודל קיבוצי אשר מזכיר את התנועה הקיבוצית בארץ ישראל, הם לימדו את היהודים את עקרונות התנועה הקיבוצית וחיו "כמו בארץ ישראל". חברי תנועות הנוער למדו את עבודת הארץ והתכוננו לחיים החדשים שיגיעו בארץ ישראל.
תנועות הנוער הצליחו לקיים אף את החגים בגטאות ולשמור על רוח חזקה.
אפשר לסכם ולומר שתנועות הנוער היו מפלט מהמציאות הקשה בגטו.
במקרים מסוימים חברי תנועות הנוער לקחו לידיהם את ההגנה על היהודים והעזרה לשכבות החלשות, שלא נתקבלה מהיודנראט ובכך הפכו למעשה לגוף המנהל והמבקר, למרות גילם הצעיר.
