בגטו ורשה הייתה ההתקוממות הנרחבת ביותר שנמשכה כחודש ימים.
עד יולי 1942 לא נעשה בתוך גטו ורשה ניסיון רציני להקים גוף מרכזי לוחם שיאחד את כל תנועות הנוער למאבק בנאצים. רק לאחר שהגיעו לגטו ידיעות בדוקות על ההשמדה, והיא שוכנעה, כי אכן מדובר בפתרון סופי, החל ניסיון לארגן מחתרת. אולם, ניסיון זה לא עלה יפה ובאקציה ביולי 1942 לא היה בוורשה כוח צבאי.
ב- 28 ביולי 1942 הוקם בגטו ורשה "ארגון יהודי לוחם" – אי"ל, ומפקדו היה מרדכי אנילביץ'.
גירוש 1 : ב- 18 בינואר 1943 נכנסו הגרמנים במפתיע לגטו במטרה לבצע גירוש של כ- 8,000 יהודים. נוכח האקציה פרצו שמועות כי זהו הגירוש הסופי של הגטו והיהודים הגיבו בכוח. קבוצות שונות פתחו באש על הגרמנים. במהלך העימות הוצאו מן הגטו כ- 5,000 – 6,000 יהודים. תוצאות ההתנגדות היהודית נתפסו ככישלון גרמני ותרמו לתמיכתם של הפולנים במחתרת היהודית בגטו.
בימים הבאים נערך הגטו כולו לעימות הצפוי. התושבים עסקו בעיקר בהכנת בונקרים מתחת לאדמה שם אוכסנו מזון ושתייה, תרופות ונפתחו פתחי אוורור. כאן ייחודיותו של המרד בשילוב שבין התנגדות להסתתרות, שנתפשה כהצלה. בין הלוחמים שינהלו את הקרבות לבין ההמונים שיסתתרו בבונקרים.
גירוש 2 : חיסולו הסופי של הגטו החל ב- 19 באפריל 1943, ערב פסח תש"ג.
הגרמנים הודיעו מראש על האקציה והכניסו בכוח צבאי כבד אל הגטו, אולם לא מצאו איש. בהתנגשויות הראשונות עם לוחמי הגטו נעצר טנק גרמני והובער, והגרמנים נאלצו לסגת כשהם סופגים אבדות בנפש. קרוב לחודש נמשכו הקרבות. בימים הראשונים נוהלו בגטו קרבות רחוב, במהרה החלו הנאצים שורפים והורסים בית אחר בית, בונקר אחר בונקר. הלוחמים היהודים עברו לשיטות פרטיזניות, ערכו פשיטות פתע והסבו אבדות לגרמנים. תנאי הקיום בבונקרים הפכו לבלתי אפשריים: המזון ומי השתייה לא שרדו מתחת לאדמה, עקב שרפת הבתים שרר חום הרב והאנשים התקשו לנשום. הנאצים השליכו רימונים וגז מדמיע ואילצו את תושבי הבונקרים לצאת. בין היוצאים היו שירו בגרמני הראשון אותו ראו.
הבונקר שלמפקדת אי"ל ברחוב מילה 18 נפל ב- 8 במאי, לאחר שתושביו ראו כי קצו כל סיכוייהם והם שמו יד בנפשם. רק כ- 80 לוחמים הצליחו לברוח דרך תעלות הביוב אל מחוץ לגטו, אך רק בודדים מהם נותרו בחיים לאחר המלחמה.
הגנרל שטרופ, המפקד הגרמני בגטו, הודיע ב- 16 במאי על סיום האקציה, ובעצם על חיסול הגטו לאחר ששרפו ופוצצו את כל אזור הגטו. מספר היהודים שנתפסו ונהרגו מגיע ל- 56 אלף. לאות ניצחון ציווה שטרופ אף לשרוף את בית-הכנסת הגדול בוורשה.
מאפייני מרד גטו ורשה: איחוד הכוחות והתגברות על חילוקי דעות , תכנון ארוך ושיתוף פעולה עם האוכלוסייה האזרחית , אומץ והקרבה והצלחה!
משמעות מרד גטו ורשה
מרד גטו ורשה הפך לאירוע חשוב בתולדות העם היהודי. מלכתחילה, לא ניתן היה לגטו המוקף מכל צד והמבודד כל סיכוי להחזיק מעמד, אך התמודדות חסרת סיכוי זו נתנה ביטוי לכך שאף שנים של משטר האימים הנאצי ושל אדישות הסביבה הפולנית לא היה בהם, כדי לשבור את רוח הלחימה של הנוער היהודי. מרד זה הפך לסמל. היה זה המרד העירוני המאורגן הראשון נגד הנאצים באירופה. זוהי מלחמה של חלשים נגד חזקים, בכוחות דלים, בהם הגנו הלוחמים על רחובות ובתים. זו לא הייתה מלחמה לחיים, כי אם מלחמה על הדרך למות בכבוד. הייתה זו מלחמה לשם נקמה ברוצח למען כבוד יהודי לאומי, מחשבה שליוותה את הלוחמים עד לשלבים האחרונים.
ייחודו של מרד גטו ורשה בהשוואה למרידות בגטאות אחרים:
· בגטו ורשה לקחו חלק כל תושבי הגטו – לא היה זה מרד של רק 700 לוחמים, אלא מרי עממי של כ- 60,000 יהודים, ובעצם היווה את המרד העירוני הראשון באירופה הכבושה ע"י הנאצים. יהודי גטו ורשה נטלו חלק במרד לצד הלוחמים, בכך שלא נענו לקריאות הגרמנים והתחבאו בהמוניהם בבונקרים.
· משך הזמן לו נזקקו הנאצים עד שחיסלו את הגטו היה ארוך במיוחד ונמשך כחודש ימים, מ- 19 באפריל ועד 16 במאי 1943, חודש של קרבות בין הנאצים לבין הכוחות היהודים הלוחמים.
· הלוחמים בגטו ורשה לא הכינו דרך נסיגה. הם נלחמו לא כדי לברוח, אלא כדי לבחור את מותם.
· מרד גטו ורשה היה מרד מתוכנן ומאורגן – ההכנות למרד נמשכו למעלה מחצי שנה.
· מספר גדול של אבדות גרמנים באופן יחסי למרידות אחרות – למעלה ממאה גרמנים נהרגו במרד זה.
מרד גטו ורשה השפיע להמרצת ההתנגדות היהודית בגטאות ובמחנות ההשמדה ועודד את המאבק המחתרתי נגד הנאצים.
לסיכום:
ניסיונות למרידות היו גם בגטאות נוספים. מרד בגטו ביאליסטוק – ייחודו של גטו זה שהיו בו הרבה מפעלי תעשייה, ויושביו חשבו שיחזיקו מעמד זכות העבודה הרבה. ב – 15.8.43 החליטו הנאצים לחסל את הגטו סופית. כרוזים קראו ליהודים להתפנות מזרחה. המחתרת קראה לתושבים לא להיענות לגרמנים, ובמקביל התארגנה למרד. הם החליטו לתקוף את הגרמנים ב – 4 מקומות ליד גדרות הגטו כדי לברוח משם ליערות. במשך 4 ימים התנהלו קרבות, רבים נתפסו, רק מעטים הצליחו לברוח ליערות, כמעט כל תושבי הגטו הועברו למחנות טרבלינקה ומיידנק.
