מטרות מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית והצעדים התוקפניים שנקטה כדי לממשן.

רקע:

 

מטרות מדיניות החוץ:

1. איחוד בני הגזע הגרמני הארי במרכז אירופה והשתלטות על "מרחב המחיה" של אירופה המזרחית, שיעבוד הגזעים הסלאבים (רוסיה, יוגוסלביה וכו'), הפיכת מזרח אירופה למושבה גרמנית וסילוק היהודים. 

       סיסמתו של היטלר הייתה : "כבוש! שלוט! נצל!"

1. היטלר תבע בתוקף את ביטולו של חוזה ורסאי המשפיל על כל סעיפיו כדי לאפשר הקמת תעשיות נשק מתקדמות וצבא חזק.
2. הרחבת גבולות גרמניה על ידי השתלטות על שטחים במרכז אירופה שלדעתו היו שייכים לעם הגרמני,  וכינון הרייך השלישי שישלוט על העולם לפחות 1000 שנה.
3. היטלר שאף לבודד את צרפת  תוך ניצול מדיניות הפיוס הבריטית  וזאת השיג ע"י חתימה על מספר הסכמים בינ"ל (עם בריטניה ,פולין ורוסיה.

הצעדים שנקט היטלר בשנים 1933 – 1936 :

   ·   1933 - פרישה מחבר הלאומים ומוועידת פירוק החימוש בג'נבה 

גרמניה ביקשה לבטל את הגבלות החימוש החלות עליה על פי חוזה ורסאי וזאת משום ששום מעצמה אחרת לא התפרקה מנשקה מסיבות ביטחוניות וגרמניה חשה כי מנסים להחלישה ולפגוע במעמדה. היטלר מודיע כי גרמניה פורשת מהוועדה ומחבר הלאומים  וכי גרמניה תגדיל את צבאה ל- 300 אלף חיילים.

המשמעות :תקנות חבר הלאומים אינן תקפות עוד על גרמניה.

תגובת המערב: צרפת מבקשת להטיל סנקציות על גרמניה , בריטניה מתנגדת לכך כי היטלר הצהיר כי הוא מוכן לחתום על הסכם אי התקפה.

 

   ·   1934 - הסכם אי התקפה עם פולין.
האינטרס הפולני:  גרמניה תופסת את מקומה של צרפת כבת ברית של פולין מאחר ופולין פנתה לצרפת וביקשה שישלחו צבא מאוחד לגרמניה כדי לחסל את היטלר עקב  חששם מתוכניות החימוש שלו אך צרפת היססה ופולין ראתה בכך חולשה. פולין גם חוששת באופן מסורתי משכנותיה הגובלות בה – ברית המועצות וגרמניה ולכן מקדמת יחסי ידידות.  

האינטרס הגרמני: היטלר נוקט בצעד זה כצעד תעמולתי שמטרתו להרשים את העולם בכוונות השלום שלו ,לבודד את צרפת ולהחליש את הבריתות שהיו לה. כמו כן, היטלר ביקש להתפשט לכיוון אוסטריה ולכן חתר לכונן יחסים שקטים בגבול הפולני .

משמעות: זוהי הפגיעה הראשונה במערכת הבריתות של צרפת עם מדינות מזרח אירופה

תגובת המערב: הפתעה נוכח היחסים המתוחים בין גרמניה לפולין מזה שנים רבות.

 

   ·   1935 - החזרת חבר הסער לגרמניה  

חוזה ורסאי קבע כי בתום 15 שנה יוחלט באמצעות משעל עם של תושבי החבל האם ברצונם לחזור לרשות גרמנית או צרפתית או להישאר בסמכות חבר הלאומים .

באמצעות  משאל עם שלווה בתעמולה וטרור מצד היטלר הצביעו 90% מתושבי החבל על חזרה למולדת הגרמנית.

משמעות : חבל זה חשוב לתעשייה הגרמנית (יש בו פחם וברזל שישמשו את היטלר לתעשיית המלחמה  והחזרת החבל מהווה ניצחון גרמני על צרפת).

זה היה הסעיף היחידי בחוזה ורסאי שהיטלר קיים והיטלר הפך זאת להיבט תעמולתי.

 

   ·   1935 - הפרת הסעיפים הצבאיים של חוזה ורסאי

היטלר מנצל את המצב בו דן בית הנבחרים הצרפתי בהגדלת הצבא הצרפתי ולכן מכריז על חימושה של גרמניה ללא הגבלה כאשר ניתן דגש לבניית כוח אווירי, ומכריז על חוק השירות הצבאי (הגדלת הצבא ל 500 אלף חיילים).

משמעות: התחזקות היטלר לקראת המלחמה. חל פילוג במחנה המערבי כי צרפת חוששת מגרמניה והיא חותמת עם ברית המועצות על ברית ואילו בריטניה חותמת על הסכם ימי עם גרמניה.

תגובות המערב: צרפת מחתה בפני חבר הלאומים . התכנסה ועידה של בריטניה צרפת ובריטניה והם גינו בשיתוף  עם חבר הלאומים את גרמניה.

 

   ·   1935 - חתימת הסכם ימי בין גרמניה לבריטניה

הסכם זה מהווה הכרה מעשית של בריטניה בביטול הסכם ורסאי ואפשר לגרמניה להחזיק     צי ולהגדילו כמו שהותר לצרפת ואיטליה וזאת מתוך אמונה ששררה בציבור הבריטי כי הסכמי ורסאי הביאו לבידודה של גרמניה וצריך לסייע לה לחזור לחיק חבר הלאומים ובכך תמנע מלחמה נוספת.

משמעות:  מכיוון שבריטניה הייתה צריכה להחזיק צי ב-7 ימים" הבטיח" ההסכם לגרמניה לשלוט בים הצפוני והים הבלטי.

בריטניה נתנה ידה לחימוש גרמניה מבלי להתייעץ עם בעלות בריתה וגם גרמה להפרות הסכם ורסאי.

·         1935  - הקמת צבא = הוורמאכט

הקמת צבא גרמניה שכלל שלוש זרועות : חיל היבשה, חיל האוויר וחיל הים. במהלך שנות פעילותו שירתו בו כ - 18 מיליון חיילים .

משמעות : היטלר מגייס ,מאמן ומחזק את צבא גרמניה לקראת כיבושים והרחבת שטח הרייך. 

·         1936 - הפלישה לחבל הריין המפורז

היטלר החליט לכבוש את חבל הריין שעל פי הסכם ורסאי הוחלט שיישאר מפורז. תוך הפרה נוספת של חוזה ורסאי ותוך הסתכנות בתגובה צרפתית.

היטלר הימר כי צרפת לא תגיב ואכן צדק וזאת משום שהיא נמצאה במערכת בחירות והשלטון לא ינקוט בצעד תוקפני שיעלה לו במיליוני קולות הבוחרים. בנוסף צרפת תלויה בבריטניה וכל עוד בריטניה נוקטת בפיוס מול גרמניה, צרפת לא תגיב.

תגובה : צרפת נוקטת בצעדי מחאה ופונה לחבר הלאומים אך לא תוקפת בגרמניה

משמעות : האירוע הוכיח שבריטניה, למרות היותה חתומה על הסכמי לוקרנו והבטחתה לערוב לגבול הצרפתי, לא הגיבה לפלישה הגרמנית. בעקבות כך התחזק מעמדו של היטלר, בעוד שחוסר התגובה של צרפת הוכיח את בידודה וחוסר היכולת שלה לערוב למדינות איתם חתמה על הסכמים.

 

·         התקרבות בין איטליה גרמניה ויפן

 

בשנים אלו יוצר היטלר מערכת בריתות בין גרמניה איטליה ויפן – בריתות אלו יחזיקו לאורך כל המלחמה.

 

·         1936 חתימת הסכם ציר רומא - ברלין

 

לאחר כיבוש אתיופיה ע"י איטליה למרות התנגדות חבר הלאומים, חותמות גרמניה ואיטליה ברית המכוונת נגד המדינות הדמוקרטיות ונגד הקומוניזם בבריה"מ.

משמעות : בהסכם זה הבטיחה איטליה בעל ברית הדוגל באותה צורת ממשל כמוה (ממשל טוטליטארי). יש חזית אחידה מול הקומוניסטים והמדינות הדמוקרטיות.

 

·         1936 - חתימת ההסכם עם יפן כנגד ברית המוצעות

גרמניה זוכה בבת ברית חדשה במזרח הרחוק וחותמת על הסכם שיתוף פעולה כנגד ברית המועצות. להסכם זה מצטרפת איטליה וכך נוצר הציר : רומא- ברלין- טוקיו.

משמעות: נוצרה חזית נוספת מול ברית המועצות וכך אחדו 3 המדינות שתילחמנה יחד במלחמת העולם השנייה

 

התוקפנות במדיניות החוץ הגרמנית בשנים 1937- 1939

1936 - 1939 - מלחמת האזרחים בספרד

 בספרד החלה מלחמת אזרחים בין הקומוניסטים לבין המלוכה אנשי הימין ואנשי הצבא. בראש אנשי הימין עמד פרנסיסקו פרנקו . היטלר שלח סיוע צבאי לכוחות הימין בראשות פרנקו (לוחמים, נשק, מטוסים, טנקים ויועצים). צבא גרמניה ניסה את מערכות הנשק שלו והתנסה בשיטות לחימה חדישות.

שיקולי היטלר : היטלר סבר כי תמורת עזרתו יקבל מספרד מחצבים לתעשייה הגרמנית. ההתייצבות לצד ספרד תגרום לבידוד צרפת כי כך היא מוקפת מכל עבריה במדינות טוטאליטריות. ( לאחר 3 שנים של מלחמת אזרחים בספרד הפכה ספרד למדינה דיקטטורית בראשות פרנקו).

 

 

 

 

 

1938-סיפוח אוסטריה (אנשלוס)

ב-1934 ניסו הנאצים באוסטריה להשתלט על אוסטריה. הם רצחו את הקנצלר (נשיא) האוסטרי וניסו לבצע מהפכה, אך נכשלו.

כדי להטעות את אוסטריה חתמה גרמניה הנאצית על מסמך עם אוסטריה לפיו גרמניה מכירה באוסטריה כמדינה ריבונית ואוסטריה רואה עצמה כמדינה גרמנית ותאפשר לנאצים גרמנים ייצוג בפרלמנט.

בשנת 1938 זימן אליו את ראש ממשלת אוסטריה, שושינג, והציג בפניו שלוש תביעות מרכזיות: ניהול מדיניות חוץ תואמת את זו של היטלר, שחרור הנאצים האוסטרים הכלואים ומינוי מנהיגם לשר פנים והדחת הרמטכ"ל האנטי נאצי. ראש ממשלת אוסטריה החליט להציג את דרישות היטלר במשאל עם. היטלר אשר חשש שהרוב יצביע בעד אוסטריה עצמאית- סיפח את אוסטריה לגרמניה ללא התנגדות מצד האוסטרים. בעוד האוסטרים מריעים להיטלר, בוצעו מאסרים אכזריים בקרב מתנגדי הנאצים ובקרב יהודים רבים. היטלר הכריז על יצירת "הרייך הגדול" הכולל את גרמניה ואוסטריה.

למרות הסכם בין אוסטריה לגרמניה מ- 1936 בו מכירה גרמניה בריבונותה של אוסטריה, מספח היטלר את אוסטריה תוך כך שהוא מעלה לשלטון את המפלגה הנאצית ומעלים את מפלגות האופוזיציה.

 

סיפוח אוסטריה התאפשר בשל הנסיבות הבינ"ל הנוחות שעיקרן –

1.      מדיניות הפיוס של בריטניה וצרפת.

2.      שקט בגבולות המזרחיים בשל ההסכם עם פולין ומעורבותה של ברית המועצות במלחמת האזרחים בספרד.

3.      האוסטרים ראו עצמם גרמנים ושאפו להסתפח לגרמניה .

 

היטלר רצה בסיפוח אוסטריה מהסיבות הבאות:

1.      ביטול הסעיף המשפיל מחוזה ורסאי האוסר על כך.

2.      היטלר ראה באוסטרים גרמנים ואוסטריה היא ארץ הולדתו.

3.      סיפוח זה הוסיף להיטלר יוקרה, כוח אדם ומשאבים רבים למלחמה הקרבה ובאה.

 

 

1938 – ועידת מינכן

 

רקע – צ'כוסלובקיה הייתה בין המדינות החדשות שהוקמו במרכז מזרח אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה.

מדובר במדינה רב לאומית – אוכלוסיית צ'כוסלובקיה מנתה 15.5 מיליון נפש ביניהם 7.5 מיליון צ'כים, 3 מיליון סלובקים, 3 מיליון גרמנים ו- 600 אלף אוקראינים.

צ'כוסלובקיה הוקמה כדמוקרטיה ולא נכנעה לשלטון דיקטטורי כלשהו.

ציודה הצבאי של צ'כוסלובקיה היה ידוע בטיבו בכל רחבי העולם. לרשותה 500 מטוסי קרב.

לאורך הגבול הגרמני הקימה צ'כוסלובקיה קו ביצורים אדיר שקיבל את השם – קו מז'ינו הצ'כי. מבחינה אסטרטגית הייתה צ'כוסלובקיה קשורה בברית צבאית עם רוסיה ועם צרפת, במקרה של התקפה כנגדה היו שתי המעצמות חייבות להושיט לה יד.

 

היעד הבא של היטלר לאחר אוסטריה היה צ'כוסלובקיה.

 היטלר שנא מדינה זו ממספר סיבות :

1.      ראייתו את הצ'כים כסלאבים נחותים המסכנים את עליונות הגזע הגרמני (תורת הגזע).

2.      צ'כוסלובקיה "נולדה" לפי תנאי חוזה ורסאי 1919, אותו חוזה שהיטלר ראה בו סמל להשפלה הגרמנית.

3.      צ'כוסלובקיה הייתה דמוקרטית תחת הנהגתו של מסריק.

4.      כיבוש האזורים המזרחיים של צ'כוסלובקיה יאפשר לו לכתר את פולין מכיוון דרום ויצעיד קדימה את הצבא הגרמני למזרח אירופה.

 

תביעתו של היטלר הייתה סיפוח חבל הסודטים.

חבל הסודטים הינו אזור על גבול גרמניה במערב צ'כוסלובקיה. היו בו כ- שלושה מליון גרמנים.

מדובר באזור בעל חשיבות כלכלית וצבאית שכלל בתוכו את מרבית התעשייה הכבדה ואת קווי ההגנה הצ'כים שנבנו לפי דוגמת קו מז'ינו. עם עליית הנאצים החלה המפלגה הנאצית לצבור כוח רב באזור חבל הסודטים. היטלר החליט כי אזור זה יהווה מנוף לחדירה לתוך צ'כוסלובקיה ולחיסולה וזאת באמצעות שימוש במיעוט הגרמני באזור.

 

טענות הנאצים:

א. צ'כוסלובקיה רומסת את זכויות הגרמנים הסודטים ומדכאת את עצמאותם. הממשלה אף פגעה במעמדם הכלכלי.

ב. חוזה ורסאי הוא היסוד לפשע הגדול במסרו מיליוני גרמנים לשלטונה של צ'כוסלובקיה. חבל הסודטים נקרע מן הרייך כאיבר מן החי ויש לתקן את המעוות.

הדרישה הגרמנית- החזרת חבל הסודטים לרייך הגרמני.

 

ממשלת צ'כוסלובקיה הודיעה במרץ 1938 שאם תותקף היא תלחם על עצמאותה בכל כוחה. באפריל 1938 פונה ממשלת צ'כוסלובקיה לצרפת ומקבלת ממנה הבטחת עזרה במקרה של התקפה גרמנית. גישתה של בריטניה (ראש הממשלה צ'מברליין) הייתה שונה. בריטניה טענה שאין ביכולתה לעזור לצ'כוסלובקיה. צ'מברליין אף אמר: "אין לצאת למלחמה בגלל מדינה קטנה ורחוקה".

בסוף מאי 1938 מכין היטלר את הצבא לפלישה - הידיעות על הכוננות הגרמנית הכניסו את פראג ואת ממשלות המערב ללחץ. בריטניה לחצה על צ'כוסלובקיה לוותר להיטלר ולהיענות לדרישותיו, ואכן בראשית ספטמבר 1938 הודיעו הצ'כים להיטלר כי הם נענים לכל התביעות הגרמניות, אבל להיטלר היו תכניות אחרות - הוא הודיע כי ב- 30 לספטמבר יפרוץ הצבא הגרמני לתוך צ'כוסלובקיה. ב- 22 בספטמבר היטלר  דרש העברה של חבל הסודטים לידי גרמניה תוך תשעה ימים, תוך השמעת איומי מלחמה.

על רקע זה יש להבין את כינוס הועידה הבינלאומית במינכן ב- 29 בספטמבר 1938

בהשתתפות: היטלר, צ'מברלין, דלאיידה (צרפת) ומוסוליני (איטליה).

נציגי בריה"מ וצ'כוסלובקיה לא הוזמנו.

 

החלטות הועידה וההסכם:

1.      פינוי חבל הסודטים יתחיל ב- 1 באוקטובר  1938.

2.      המעצמות ידאגו לכך שהפינוי יסתיים ב- 10 באוקטובר כשהצ'כים יסלקו את כל המכשולים והביצורים בחבל. ועידה בינלאומית תפקח על הנסיגה.

3.      בריטניה וצרפת יהיו ערבות לשלום צ'כוסלובקיה.

 

      משמעות הסכם מינכן:

1. יוקרתו של היטלר הגיעה לשיאים חדשים. תוך חודשים ספורים סיפח היטלר לרייך הגרמני שטחים נרחבים, ללא שימוש בכוח צבאי אלא על ידי לוחמה פסיכולוגית ודיפלומטיה.
2. הסכם מינכן לא סיפק את היטלר. דווקא המדיניות הפייסנית שנקט המערב והנדיבות שגילה שכנעו את היטלר כי יש להמשיך במשימה - חיסולה הסופי של צ'כוסלובקיה. הסכם מינכן נתן "אור ירוק" להיטלר למהר לקראת מימוש יעדיו.
3. רוב הבריטים היו משוכנעים כי הצילו את העולם ממלחמה והביאו את השלום. צ'מברליין הכריז בגאווה כי הביא את השלום בדורו. (צ'רצ'יל שהיה באופוזיציה, הביע אז את הסתייגותו מאמונה זו).
4. ברית המועצות נפגעה קשה מן ההסכם. לרוסיה היו הסכמים צבאיים עם צרפת וצ'כוסלובקיה, אך ברית המועצות נוכחה לדעת שלהסכמים אלה אין כל ערך משום שהמערב נטש את צ'כוסלובקיה למרות ההסכמים.
5. פגיעה במעמדה של צרפת - צרפת הפקירה את בת בריתה צ'כוסלובקיה. אחרי מינכן לא יכלה צרפת למלא תפקיד עצמאי ונכבד באירופה. בעקבות הסכם מינכן נשארה צרפת מבודדת מהעולם, ללא בעלות ברית ואף ממשלה לא הייתה מוכנה לסמוך עליה כבת ברית.
6. הסכם מינכן היה לסמל הבגידה בידידים והכניעה לתוקפנות - שיא מדיניות הפייסנות.

חיסולה של צ'כוסלובקיה

בלחצו של היטלר הכריזו המנהיגים הסלובקים ב- 14 במרס 1939 על עצמאותה של סלובקיה. יומיים אח"כ פלשו צבאות גרמניה לבוהמיה ומורביה. צ'כוסלובקיה חדלה להתקיים, במקומה קמו סלובקיה העצמאית והפרוטקטורט (שטח חסות) של בוהמיה ומורביה.

 

 

מדיניות הפיוס של בריטניה וצרפת כלפי גרמניה

מדיניות הפיוס של צרפת ואנגליה יושמה מאז אמצע שנות ה- 20, והגיעה לשיאה בסוף שנות ה- 30 תחת מנהיגותו של צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה. מדיניות זו רצתה להשיג שלום מתוך חרדה מפני מלחמת עולם נוספת ורצון למנוע אותה בכל מחיר. הדבר מתבטא בחוסר תגובתן או בתגובה הפושרת מצדן על מעשי התוקפנות, העלמת עין ממעשים תוקפנים והפקרת ידידות, עובדה שמזרזת את פרוץ מלחמת העולם השנייה. למעשה, ניתן לראות במדיניות הפיוס חולשה דיפלומטית מדהימה של המערב, שלא הבין את מטרות מדיניות החוץ של היטלר, ועודד בכך את תאבונו של היטלר להמשיך בכיבושיו. מדיניות זו הובילה לאסון.

 

 

מה היו הסיבות למדיניות זו?

 

מניעי בריטניה לנקיטת מדיניות זו:

 

1.      הביקורת על תנאי חוזה ורסאי: בריטניה גיבשה בהדרגתיות מדיניות שטענה כי "חוזה ורסאי" היה מחמיר מדי, גרמניה נענשה קשה מדי בגלל הכניעה ללחץ של צרפת, לכן יש צורך "לפצות" את העם הגרמני על הסבל שנגרם לו, פיצוי הולם יהיה ויתור והעלמת עין מתיקוני גבול שגרמניה תעשה.

 

2.      הנאציזם כמחסום מפני הקומוניזם: בריטניה חששה מהאפשרות שהקומוניזם הסובייטי יתפשט באירופה. עובדה זו גרמה לראייה פחות ביקורתית כלפי גרמניה כיוון שהכריזה על מלחמה בקומוניסטית ואף נקטה צעדים בנדון בגרמניה עצמה. מדיניות הפיוס נועדה לחזק את הנאצים כדי שיוכלו לחסום את האיום הקומוניסטי.

 

3.      אינטרס כלכלי: בריטניה כאי, היא מדינה המתקיימת על סחר ימי בינלאומי. בריטניה האמינה כי השלום הוא חיוני לשמירת האימפריה שלה ולשמירת הדרכים הימיות וכי מלחמה תמוטט אותה כלכלית. לאנגלים היה חשוב לחזק את גרמניה כמדינה שחשוב לשמור על קשרי מסחר עמה בייחוד לאחר אובדן השוק הרוסי. האנגלים העדיפו לוותר "קצת" להיטלר, ולהציל את האימפריה הבריטית מקריסה כלכלית.

 

4.      הטראומה ממלחמת העולם הראשונה יצרה שאיפה להצלת השלום בכל מחיר.

הטראומה ממלחמת העולם הראשונה חיזקה את הגישה שיש לעשות הכל כדי שלא להיגרר שוב למלחמה וצריך לעשות ויתורים קטנים כדי למנוע מלחמה חדשה. ההנחה הסמויה הייתה שהמדינות המעורבות במלחמת העולם הראשונה, כולל גרמניה, יעשו הכל כדי שלא להיגרר למלחמה נוספת. יש לציין כי צ'מברליין לא הבין את היטלר. הוא לא ניסה לרדת לעומקה של האידיאולוגיה הנאצית בדבר "מרחב מחייה", ואף לא טרח לקרוא את "מיין קאמפף". הוא האמין שעל ידי ויתורים יוכל להשקיט את תאבונו של הרודן הגרמני. צ'מברליין רצה להיות זה שיציל את העולם ממלחמה, כך שבריטניה תוכל לחזק את מעמדה הבינלאומי כמדינת שלום.

5.      חשש שבריטניה תאלץ לשאת בנטל המלחמה לבד, בגלל חולשתה הפוליטית והצבאית של צרפת.

 

6.      מכיוון שבריטניה לא רצתה להיכנס למלחמה עם גרמניה, לא נעשו הכנות מספיקות למלחמה.

 

מניעי צרפת לנקיטת מדיניות זו:

1. אמונה בקו מז'ינו : צרפת האמינה כי גרמניה לא תוכל לפלוש לתוכה הודות לקו הביצורים האדיר שהקימה "קו מז'ינו", שנבנה בשנות ה- 30 במטרה למנוע את כניסת הגרמנים אל ליבה של צרפת מן הארדנים, הייתה כמובן קונספציה (גישה, תפיסה) מוטעית.

2. מורל לאומי ירוד, משברים כלכליים, דמוגרפיים ופוליטיים: בצרפת משבר כלכלי ומשבר דמוגרפי. דור שלם  נמחק במלחמת העולם הראשונה, הילודה נמוכה, היא חוששת מעוצמתה הדמוגרפית והכלכלית של גרמניה. בנוסף לכך צרפת הייתה שסועה במאבק קשה בין ימין לשמאל ובשורה של שערוריות פוליטיות. המורל האזרחי והצבאי היה בשפל המדרגה.

3. חשש מחיל האוויר הגרמני: צרפת חששה אף יותר מבריטניה מחיל האוויר הגרמני, וביקשה  להציל את פריז מעוצמתו. צרפת לא מסוגלת מבחינת עוצמתה הצבאית להתמודד עם גרמניה לבד, ללא תמיכה בריטית ואמריקאית מאחר וארה"ב בדלנית ובריטניה מגלה פייסנות צרפת לא יכולה לפעול אחרת. (יש לציין שבריטניה הייתה הגורם המרכזי במדיניות הפיוס של צרפת).

 

לסיכום:

גם בצרפת וגם בבריטניה, שאמנם סלדו מהמשטרים הפשיסטים, קיימת גישה שעדיף לתמוך בגרמניה הנאצית כמחסום מפני הקומוניזם, מה גם שהימין הקיצוני במדינות אלה אהד ותמך בשלטון הפאשיסטי והנאצי והתנגד למדיניות תקיפה נגדם.

בשתיהן התחזקה המגמה הפציפיסטית (אנטי מלחמתית). עמדה זו הדגישה כי יש לשלול כל מלחמה מפני שהיא מקריבה את האדם הקטן על מזבח השאיפות של הפוליטיקאים, גנרלים ואנשי עסקים . מלחמת העולם הראשונה נתפסה כטעות טראגית ומיותרת.

יעדן העיקרי של ממשלות צרפת ובריטניה היה הישרדות פוליטית ולפיכך נקטו במדיניות פייסנית, לא הגיבו למעשים התוקפניים בעולם, נמנעו מלהסתבך בהרפתקאות צבאיות או במחויבויות דיפלומטיות ואף הפקירו מדינות קטנות לגורלן.  

 

הסכם ריבנטרופ - מולוטוב 1939:

 

רקע

לאחר שנים בהם נוכח סטלין לראות כי הנאצים פועלים בתוקפנות והעולם המערבי שותק, הוא נעתר להצעת הגרמנים ושר החוץ הסובייטי, מולוטוב, חתם על הברית ב23 לאוגוסט עם שר החוץ הגרמני, ריבנטרופ. לאחר ש"הובטחה" החזית המזרחית של הגרמנים הם יכלו לפלוש לפולין 8 ימים בלבד לאחר החתימה.

 

תוכן ההסכם:

בהסכם בין גרמניה וברית המועצות, שנחתם בין שרי החוץ היה חלק גלוי וחלק חסוי.

בנספח הגלוי היו הסעיפים הבאים:

א.     הסכם של אי התקפה ל-10 שנים.

ב.     אם אחת המדינות תותקף על ידי מדינה שלישית תשמור בעלת בריתה על   

         ניטרליות.

בנספח הסודי, שהתגלה רק מאוחר יותר, שתי המדינות חילקו ביניהן שטחים במזרח אירופה בצורה הבאה:

1.     גרמניה תקבל את השליטה על מערב פולין וליטא.

2.     ברית המועצות תקבל את השליטה על מזרח פולין, פינלנד, לאטביה,    

        אסטוניה וחבל בסרביה שברומניה. 

 

הסיבות לחתימת ההסכם:

 

מבחינת גרמניה:

1.     ההסכם מבטיח לגרמניה את בידודה של פולין ולתקיפתה ללא חשש  

        מתגובת ברית המועצות.

2.     ההסכם מקטין את הסכנה של הגרמנים לשתי חזיתות בעקבות 

        החלטתם לצאת למלחמה באירופה (הם יהיו שקטים ביחס לחזית 

        מול ברית המועצות).

3.     הייתה תקווה שההסכם יביא גם יתרונות כלכליים לגרמניה (אוצרות טבע).

4.     מדובר בשתי מדינות שהמכנה האידיאולוגי המשותף שלהן היה: התנגדות 

        לדמוקרטיה ולקפיטליזם.

 

מבחינת ברית המועצות:

1.     מתוך חשש מהחולשה שהפגינו מדינות המערב נוכח תוקפנותו של היטלר,    

        העדיף סטלין חתימה על הסכם עם היטלר על פני הסכם עם המערב.

2.     סטלין חשש שהמערב עלול להקדימו ולחתום הסכם עם היטלר, על רקע  

        ההתנגדות המשותפת שלהם לקומוניזם.

3.     ההסכם עם היטלר העניק לברית המועצות את אפשרות ההתפשטות לתוך  

        פולין ולארצות הבלטיות.

4.     יש הטוענים שההסכם העניק לסטלין עוד מרווח של זמן כדי להיערך לקראת מערכה צפויה, שכן הוא היה מודע לשאיפות של היטלר להשיג את "מרחב המחייה" על חשבון שטחי ברית המועצות.

 

הגרמנים והסובייטים כיבדו את ההסכם ואכן אף אחת מהמדינות לא תקפה את רעותה והשטחים חולקו לפי ההסכם.  עשר שנות אי ההתקפה הסתיימו לאחר פחות משנתיים ב-22 ביוני 1941 עם תחילת מבצע ברברוסה , בו פלשו כוחות הצבא הגרמני לברית המועצות.