יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש באירופה ויהודים בזמן הפתרון הסופי
הרוב הדומם , משתפי פעולה, מעטים שהסתכנו לעזור ולנסות להציל
"הפתרון הסופי" הינו רצח עם שתוכנן בקפידה. הרוצחים היו הגרמנים הנאצים וקורבנותיו היו יהודי העולם. בזמן ביצוע הפתרון הסופי (רצח היהודים על ידי הגרמנים) שהו מיליוני אנשים לא יהודים במדינות הכבושות על ידי הנאצים. הם האוכלוסייה המקומית.
הגורמים שהשפיעו על יחס האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים היו :
1. עוצמת השלטון הנאצי: היחס של התושבים המקומיים היה תלוי בעוצמת השליטה הנאצית בה. דרגת הכיבוש הנאצי היה תלוי במידת שיתוף הפעולה של האוכלוסייה המקומית כנגד היהודים.
2. אנטישמיות : ככל שהאנטישמיות הייתה מושרשת ונפוצה בקרב הציבור באופן נרחב ועמוק יותר כך קטנה מידת הסיוע של האוכלוסייה המקומית ליהודים ועלתה מידת האדישות או שיתוף הפעולה עם הנאצים.
3. קיום מחתרות אנטי נאציות בקרב באוכלוסייה : ככל שהייתה יותר התנגדות גלויה או מחתרתית כך סייעה האוכלוסייה האזרחית להצלת יהודים. ( ההתנגדות היהודית בזמן הפתרון הסופי )
4. תנאים גיאוגרפים : למיקומה של המדינה הייתה השפעה על הסיכויים להסתיר יהודים או להבריח אותם מעבר לגבול. בנוסף, מספר היהודים באותה מדינה ופיזורם בשטחי המדינה השפיעו על המדיניות של האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים באותה מדינה.
בקרב האוכלוסייה המקומית ניתן להבחין בשלוש קבוצות מרכזיות : משתפי פעולה, עומדים מהצד (הרוב הדומם), ומצילים.
העומדים מן הצד - הרוב הדומם
בקרב האוכלוסייה היו שראו וידעו על המתרחש אך שתקו. הסיבות להתנהגות זו:
פחד, אדישות ,אנטישמיות וחוסר עניין. קשיי החיים של האוכלוסייה הכבושה, הרצון לא להתבלט והשאיפה להמשיך את חייהם.
לדוגמה:
גרמנים רבים ראו כיצד נעלמות משפחות יהודיות, אך לא עשו דבר על מנת לא להרגיז את השלטונות. רצח מאות אלפי פולנים הפך רבים מן הפולנים לסגורים באסונם. אנשים קיוו לעבור בשלום את התקופה הקשה. אנשים רבים חששו שסיוע ליהודים יהיה בגדר סכנת נפשות. במקרים רבים הגרמנים הפעילו ענישה קולקטיבית נגד החשודים בסיוע ליהודים, דבר שהרתיע את האוכלוסייה. האנטישמיות בקרב העמים השונים הובילה רבים להתעלם ממעשי הנאצים ולהמעיט בערכם. הרי מדובר ביהודים, צוענים שנתפסו כנחותים. ממשלות וארגונים עמדו מן הצד למרות שהיה באפשרותם לשנות. עמידה מהצד סייעה לנאצים להוציא לפועל את תוכניתם.
לעובדה כי גם ממשלות וארגונים עמדו מהצד ולא עשו דבר, קיים פגם מוסרי חמור. המדיניות הפייסנית כלפי הנאצים עזרה לנאצים לבצע את תכניתם. מעצמות המערב לא אפשרו ליהודים להגר לארצותיהם ( עמדת ארצות הברית ובריטניה בשאלת הצלת היהודים , עמדתה ומעורבותה של ארצות הברית עד כניסתה למלחמה ), כפי שראינו בוועידת אוויאן. בריטניה לא שינתה את מדיניות ההגירה שלה לארץ ישראל (הספרים הלבנים), ומנעה כניסת יהודים וכך בעצם לא עשתה דבר כדי לסייע למצוקת יהודי אירופה.
משתפי פעולה
בין משתפי הפעולה היו כאלה ששיתפו פעולה באופן פעיל עם הרוצחים, חלקם אף בצעו את הרצח.
מניעים לשיתוף הפעולה עם הנאצים:
1. היו כאלה שאהדו את הנאצים, ראו בהם משחררים.
2. האנטישמיות החזקה בעיקר במזרח אירופה, אשר הייתה נטועה בציבור מאות שנים גרמה לשיתוף הפעולה עם הנאצים. עובדה זו סייעה לנאצים לממש את תוכניתם, ופגעה בתכניות ההצלה.
3. היהודים קוטלגו במקרים רבים עם הקומוניסטים, ולכן שנאת האוכלוסייה אליהם גברה.
דרכי הפעולה היו:
הליטאים והאוקראינים נחשבו כקבוצה האזרחית שנהגה באכזריות הרבה ביותר כלפי היהודים. במדינות אלו התבצעו מעשי זוועה נגד היהודים בעידוד השלטונות. ידוע כי ליטאים ואוקראינים שעבדו במחנות ריכוז נחשבו למענים הגדולים ביותר. הגרמנים ניצלו זאת והטילו את האחריות למעשי הזוועה על האוכלוסייה המקומית.
בפולין מערכת היחסים בין יהודים ופולנים הייתה רווית אנטישמיות, אך במהלך השנים שקדמו למלחמה יהודי פולין לא היו נתונים בסכנה קיומית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כיבושה של פולין והפיכתה למרכז ביצוע הפיתרון הסופי, גברה העוינות של הפולנים כלפי היהודים. הנאצים עודדו את הפולנים לפגוע ביהודים. בקרב הפולנים היו כאלה שהסגירו יהודים והלשינו, עוזרות בית פולניות שנצלו את מצוקת מעבידיהן היהודים והשתלטו על רכושם. רוב הפולנים סרבו או לא יכלו לעזור ליהודים.
גם במערב אירופה נמצאו משתפי פעולה עם הנאצים. הולנדים אשר הלשינו והסגירו יהודים.
במדינות הגרורות קמו משטרים ששיתפו פעולה עם הנאצים, לדוגמה בסלובקיה ממנה נשלחו יהודים לאושוויץ, ואחרים גויסו לעבודות כפייה. בקרואטיה היו ששיתפו פעולה עם מכונת המוות הנאצית. ברומניה המשטר רצח בשיתוף עם הנאצים כ- 400 אלף מיהודי רומניה.
בצרפת משטר וישי השתלט על רכוש יהודי ואפשר את משלוחם של אלפי מהגרים יהודים למחנות השמדה. בהונגריה מ-1944 אפשר המשטר את שילוחם של יהודי הונגריה לאושוויץ.
מצילים
קבוצת השוליים השלישית אשר הצילה יהודים. ידועים מקרים של יחידים וקבוצות. המצילים נקראים "חסידי אומות עולם" . מספר המצילים נובע גם מהמשטר שקדם לכיבוש הנאצי ויחסיהם עם היהודים. במערב אירופה היה קל יותר לסייע מפני שבמקרים מסוימים גבלו עם מדינות ניטראליות. במזרח אירופה הכיבוש היה אכזר והגיב קשה על כל ניסיון הצלה.
מחקרים מעריכים כי בפולין נצלו כ- 50 אלף יהודים (אחוז וחצי מכלל האוכלוסייה היהודית בפולין). פולנים רבים סייעו ליהודים תמורת כסף. אחרים סייעו ללא תמורה. פולנים הסתירו יהודים באסמים, מרתפים ועליות גג. אנשים אלה דאגו לכל מחסורם של יהודים במהלך המלחמה. גם בכנסיות ומנזרים פולניים הסתירו ילדים יהודים תוך כדי סיכון עצום. בין המצילים היה ארגון מחתרת פולני - ז'גוטה אשר פעל עם ממשלת פולין הגולה. ארגון זה דאג להסתיר יהודים ולזייף תעודות. כמו כן הצילו ילדים יהודים על ידי כך שמסרו אתם למשפחות מאמצות ובתי יתומים.
במערב אירופה היו שהבריחו יהודים מצרפת לשוויץ. בבלגיה הייתה תמיכה גדולה בהצלה, והסתירו כ 25 אלף יהודים, בעיקר ילדים. בהולנד פעלה מחתרת שהבריחה יהודים. איטליה הייתה בת ברית של הנאצים אך סירבה להסגיר יהודים שבשטחה ולשלוח אותם למחנות ריכוז ומוות.
בקרב המדינות הכבושות היו מעטים שהצליחו להציל יהודים, וידועים בעיקר מקרים של הצלה בבולגריה ודנמרק. בדנמרק לדוגמה כאשר נודעו תכניות הגרמנים, המחתרת הדנית העבירה בלילה אחד כ- 8000 איש באמצעות סירות דייגים לחופי שבדיה הניטראלית וכך הצילו את רוב יהודי דנמרק.
ארגונים יהודים ניסו אף הם להציל יהודים לאחר שהמידע הגיע. לדוגמה התנועה הציונית בהונגריה הקימה גוף בשם "ועד העזרה וההצלה בבודפשט", שסייע לאלפי פליטים יהודים שנמלטו מפולין ומסלובקיה.
