העלייה והעפלה לארץ ישראל
המאבק להבאת העולים לארץ בין השנים 1945 ל 1947
השנים שבאו לאחר סיום מלחמת העולם השנייה היו בגדר תקופת שיא בהעפלה לארץ ישראל. "המוסד לעלייה ב' " שהיה הארגון שטיפל בעלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל הצליח להוציא ממדינות אירופה כ 60 ספינות מעפילים ועליהן מעל ל 70 אלף מעפילים. חלקן הגדול של הספינות נתפס על ידי הבריטים.
6 ספינות טבעו בדרך ו39 ספינות נשלחו חזרה לקפריסין.
למעשה, בשנים אלו ההעפלה הופכת לכלי נשק מדיני פוליטי מוסרי כנגד השלטון הבריטי. ההעפלה לארץ נעשתה באמצעות שליחים של המוסד לעליה ב' שנשלחו לארצות אירופה ששכנו לחופי הים התיכון (דוגמת איטליה) ולמדינות נוספות כגון צרפת, יגוסלביה, רומניה, יוון וטורקיה. משם יצאו ספינות המעפילים בעזרת אנשי פלי"ם (פלוגות הים שהורכבו מאנשים צעירים בעלי ניסיון בתחום הימי אשר סייעו להבאת ספינות המעפילים לארץ). באיטליה וצרפת היו מרכזי המעפילים הגדולים ביותר. חלקן הגדול של הספינות נרכשו באמצעות כספים שהגיעו מהג'וינט האמריקאי (ארגון יהודי אשר תרם כסף לארץ) וחלק אחר הושאלו מאנשים שונים. הספינות היו קטנות ומיושנות. בחלקן לא היו תאים להובלת אנשים. רוב הספינות הוכשרו על מנת להעביר בהן את המעפילים. במהלך הכשרת הספינות הועמדו דרגשי עץ מכוסים קש ששימשו מיטות, הועמסו מים מזון ותרופות. הבריטים נקטו באמצעים צבאיים ומדיניים כדי למנוע מהמעפילים להגיע לארץ.
כיצד פעלו הבריטים ?
1. הבריטים הפעילו לחץ על מדינות שונות באירופה כדי למנוע הפלגת ספינות מעפילים לכיוון ארץ ישראל. הלחץ הבריטי לא הניב תוצאות רבות ולא פגע באופן מורגש בתנועת הספינות. סיבה עיקרית לאי הצלחת הלחץ הינה האהדה שרוב מדינות אירופה הביעו למפעל הציוני וליהודים – לכן אפשרו את הפלגת הספינות מנמליהן.
2. הבריטים השתילו מרגלים וסוכנים חשאיים בכל הנמלים מהן יצאו ספינות מעפילים וזאת כדי לאפשר מעקב זמין ואיכותי אחר קבוצות המעפילים.
3. הבריטים הפעילו ספינות קרב הנקראות משחטות ומטוסי סיור בלב ים וזאת כדי לעקוב ולזהות ספינות מעפילים מהרגע שבו עזבו את הנמל באירופה.
4. הבריטים הקימו תחנות רדאר שמטרתן היה גילוי מוקדם של ספינות מעפילים פוטנציאליות שהתקרבו לארץ. ברגע שהרדאר זיהה כי ספינת מעפילים נכנסה למים הטריטוריאליים של המנדט הבריטי, הספינות הבריטיות יצאו לכיוונן והשתלטו עליהן (בין אם בכוח פיזי ובין אם לא). הספינות הובלו לחופי הארץ ויושביהן נכלאו עד אשר גורשו חזרה לאירופה.
הקמת מחנות המעצר בקפריסין
מאוגוסט 1946 ועד הקמת המדינה נשלחו כל ספינות המעפילים לקפריסין. בדרך כלל הבריטים נהגו להעביר את המעפילים שנתפסו לנמל חיפה ומשם המעפילים העצורים הועלו על ספינות גירוש גדולות אשר נשלחו לקפריסין. רוב המעפילים התנגדו למהלך זה אך בתוך שנתיים מעל ל 50 אלף מעפילים הועברו לקפריסין ושם הוכנסו למחנות מעצר. מי שטיפל ביהודים היה בעיקר ארגון הג'וינט האמריקאי וארגוני עזרה מארץ ישראל. המעפילים אומנו בצורה גלויה לעיני הבריטים. שליחים שהגיעו מארץ ישראל למחנות המעצר לימדו אותם עברית ויצרו רגש עז וכמיהה למדינה.
פרשת לה ספציה
נמל לה ספציה שכן בצפון מערב איטליה והיה לנמל יציאה למעפילים רבים.
ב 1946 עגנה באיטליה ספינה גדולה. בעיר הופצה שמועה שכביכול הנאצים רוצים להימלט דרך איטליה בספינה. לאיטלקים התברר במהרה שמדובר בספינת פליטים שנרדפו על ידי הנאצים ורוצים להגיע לארץ ישראל. הבריטים ניצלו את הסיטואציה ודרשו מהמעפילים שכבר היו על הספינה להתפנות. המעפילים התארגנו למרד והודיעו שיפוצצו את הספינה. באותו הזמן פרצו פעילים בארץ ישראל בשביתת רעב כאות הזדהות. בסופו של דבר לאחר התערבות פוליטיקאים בריטים, 2 הספינות שעגנו בנמל לה ספציה מקבלות אישור להגיע לנמלי ארץ ישראל. בדיעבד, התברר כי האירוע שהיה כרוך באיומים ושביתת רעב יצר רגש אהדה גדול בכל העיתונות העולמית, ובמקביל, גם בדעת הקהל העולמית כלפי היישוב היהודי בארץ ישראל והמעפילים אשר מנסים להגיע אליו. למעשה, ניתן לומר כי האירוע בנמל לה ספציה ממחיש את הנחישות הרבה שהייתה למעפילים להגיע לארץ.
פרשת אקסודוס
הספינה אקסודוס נקנתה מהאמריקאים בכסף רב. על הספינה הועלו 4,500 מעפילים שהובלו ממחנות העקורים בגרמניה וצרפת.
הספינה יצאה מנמל ורסאי שבצרפת. מיד עם יציאתה, ספינות הצי הבריטי עקבו אחריה וברגע שנכנסה למים הטריטוריאליים של המנדט הבריטי ליד נמל חיפה, 5 ספינות קרב בריטיות הקיפו אותה וחסמו את מעברה. המעפילים שלא נכנעו החליטו להילחם על חירותם והחלו לידות חפצים וקופסאות שימורים שהיו על הספינה. בתגובה, ספינות הצי הבריטי פתחו באש חיה וירו על המעפילים שהיו בספינה. שלושה מעפילים נהרגו מהאש ועשרות נוספים נפצעו.
לאחר קרב קשה שנמשך זמן רב הבריטים בקושי הצליחו להשתלט על הספינה ובכוח העבירו את המעפילים לשלוש ספינות גירוש שיצאו חזרה לצרפת.
עם הגעתם לצרפת, סירבו המעפילים לרדת מהספינות והממשל הצרפתי סירב להשתמש בכוח על מנת להורידם. בצעד נואש, הבריטים שלחו את הספינות לנמל בהמבורג, גרמניה אשר היה בשליטתם. ההחלטה על החזרת "שארית הפליטה" לאדמת גרמניה המקוללת והמדממת הייתה החלטה אכזרית. שלל האירועים תועדו על ידי אין ספור עיתונאים מכל העולם והסיפור ראה כותרות במדינות רבות. סיפור ספינת אקסודוס יצר אמפתיה ואהדה רבה למעפילים הנחושים בדעתם להגיע לארץ ישראל.
בזמן עגינתה של אקסודוס בנמל חיפה שהתה בארץ ועדת חקירה מטעם האו"ם אשר התרשמה מהמאבק הקשה והאכזרי כנגד המעפילים, כמו כן, התרשמה והרצון העז של המעפילים להגיע לארץ. ועדת החקירה של האו"ם השתכנעה שיש להקים מדינה ליהודים במהירות האפשרית. האכזריות וההתנהגות האלימה של הבריטים עוררו ביקורת בכל העולם. מדינות רבות התרשמו מהנחישות של המעפילים ועל רצונם להגיע לארץ ישראל בכל מחיר.
לאחר אירוע זה הפסיקו הבריטים לגרש ספינות מעפילים חזרה לנמלים באירופה ושלחו אותם למחנות המעצר בקפריסין בלבד.
ההעפלה לארץ נמשכה עד עזיבת הבריטים את ארץ ישראל והקמת המדינה במאי 1948.
