העיר המוסלמית
מבנה העיר המוסלמית:
בעיר המוסלמית היו שווקים שהיוו אזור בפני עצמו. מסביב לכיכר היו חנויות. באזור פעלו חלפני כספים. העיר חולקה לרבעים שונים. בכל רובע היו מאות או אלפי תושבים והיה בו מסגד ושוק לצורכיהם. הרבעים של עניי היער היו רחוקים ממרכז העיר ואכלסו את המהגרים מהכפר אל העיר. באזורים כאלו היו בתי מלאכה אשר הפיצו רעש חזק מאוד וריח לא נעים. היו שם גם בתי קברות. בעיר המוסלמית היו מבני ציבור ששימשו כמוסדות המרכזיים בתחומי הדלת, השלטון והחינוך. למשל המסגד המרכזי, בית המשפט ובתי ספר. צורתם הייתה ייחודית, אסור היה להציג דמויות אנושיות. לא היו תיאטרונים בעיר המוסלמית.
מעמדם המשפטי של תושבי העיר המוסלמית:
מבנה האוכלוסייה בכל עיר מוסלמית היה ככה: אנשי המלכות, אנשי ממשל, פקידים, חיילים, בעלי מלאכה וסוחרים, פשוטי העם. הסוחרים ניצלו את מיקומן המרכזי של הערים כדי להתעשר. תושבי הערים המוסלמית היו שווים מבחינת החוק לתושבים במקומות אחרים בממלכה המוסלמית.
מעמדם המשפטי של היהודים בערים המוסלמיות:
היהודים היו שווים למוסלמים. המוסלמים ראו אותם כשממשיכי מסורת דתית. הן זכו להגנת השלטונות, אבל לא הוענקו להם כל פריבילגיות.
עיסוקיהם הכלכליים של היהודים בערים המוסלמיות:
מחנות צבא הפכו לערים משגשגות מסחרית וכלכלית. היהודים החלו להשתלב ורבים מהם היו בעלי מלאכה כסנדלרים, צורפים ונפחים, וגם רופאים. היהודים שימשו כגורם מרכזי להלוואות לסוחרים.
מאפייני הקהילה היהודית וההנהגה העצמית בארצות האסלאם:
הממלכה המוסלמית הייתה מורכבת ממדינות וכתות שונות, אבל בכל זאת נשארה מאוחדת בעזרת הדת המוסלמית והשפה הערבית. הקהילה היהודית החשיבה את עצמה יהודים, ולא תושבי אזור מסוים. ככל שהקהילה היהודית הייתה קרובה לישיבות בארץ ישראל ובבל היא נשלטה בעוצמה רבה יותר.
מוסדות מרכזיים בעיר המוסלמית:
1. בית הדין:
אב בית הדין- כל דבר נקבע על פיו. הוא הוסמך על ידי ראש הגולה. הוא היה צריך להיות בקיא בהלכה. עדיף שהוא יהיה עשיר ובעל ייחוס ממשפחה נכבדה ובעל מערכת קשרים חברתיים ופוליטיים עם ראש הגולה.
סופר בית הדין- רשם את השטרות, החוזים וההחלטות ההלכתיות. תפקיד שדורש מיומנות, בקיאות והבנה.
2. בית הכנסת:
בבית הכנסת רוכזו כל ההיבטים לש חיי הקהילה. מקום מושבו של בית הדין הקהילתי היה בבית הכנסת.
שליח ציבור- הוא היה בקיא בנוסח התפילה ובעל קול ערב.
3. הקדש:
רכוש הקהילה הוחזק בו וטופל בו. הפרנסים היו אחראים עליו.
4. מוסד השחיטה:
הבשר היה מצרך יקר, ולא הרבה זכו לאכול אותו. השוחט היה צריך להיות בקיא בהלכה, בחוקי השחיטה, מקובל על הבריות ומהימן. חוץ ממנו, היה גם אחראי על שוק השחיטה, בודק והשומרים בלילות.
