הלאומיות המודרנית - היסטוריה

המאפיינים של תופעת הלאומיות המודרנית:

1. הרצון לעצמאות: במאה ב19 רצו לאחד את בני הלאום במסגרת מדינה ריבונית עצמאית. במהלך המאה ה19 קמו תנועות לאומיות שתמכו ברעיון של מדינה לכל לאום, וכל הלאום במדינה אחת.

2. תופעה חברתית-תרבותית: הלאומיות שימשה עבור רבים שאיבדו את שייכותם וזהותם בעקבות שינויים ותהליכים. הלאומיות העניקה תחושת שייכות.

3. הפולקלור: ההתלכדות הלאומיות התגבשה בדרך כלל סביב טריטוריה שנקראה מולדת.

המאפיינים של תנועות לאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה19

1. המאבק של כל תנועה לאומית הושפע מהגורמים הבאים:

א. קיומן של אימפריות רק לאומיות

ב. פיצולים מדיניים וכלכליים

ג. קיומו של שלטון זר

ד. ערור מאזן הכוחות בין מעצמות אירופה

2. המטרות של התנועות הלאומיות:

א. סילוקו של שלטון זר מאדמת המולדת של בני הלאום

ב. איחוד יחידות פוליטיות

ג. קביעת שפה רשמית למדינה

ד. מטבע יחיד, ביטול גבולות מכס ואיחוד כלכלי ופוליטי

ה. קביעת דגל והמנון לכל לאום

3. טיפוח תודעה לאומית:

התנועות הלאומיות רצו לשמר את העבר המשותף בכל מיני דרכים ושקדו על טיפוח החינוך הלאומי. על ידי הפולקלור, עוררו התנועות הלאומיות את הרצון להיאבק למען הגשמת מטרותיהן.

4. מנהיגים:

המנהיגים של התנועות היו מנהיגים מודרניים. הם היו כריזמטיים והאמינו שיוכלו לשנות את המציאות.

הגורמים לצמיחתן ולהתגבשותן של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה19

1. השפעת רעיונות תנועת ההשכלה:

א. התנועה דרשה מהאדם להשתמש בשכלו כדי לשנות את המציאות

ב. התנועה הניחה שלכל בני האדם יש זכויות טבעיות ושוות.

ג. שבחירת השליט תהיה מוסכמת על העם.

2. השפעת התנועה הרומנטית:

התנועה הרומנטית התייחסה יותר אל הרגש והלב ולא אל השכל וההיגיון. היא דרשה מן האדם לפנות אל הלאומיות ולא אל החשיבה הרציונאלית.

3. כיבושי נפוליאון:

מצד אחד נפוליאון אמר שאף אחד לא צריך לשלוט בעם, ומצד שני הוא בעצמו ניסה לשלוט בו.  עמי אירופה ניסו להסיר מעליהם את הכיבוש של נפוליאון.

דפוסי הגשמה של תנועות לאומיות בשתי ארצות באירופה במאה ה-19

מצב המדינה:

גרמניה הייתה מפוצלת ל38 נסיכויות. בכל נסיכות היה שליט מקומי.

מטרת המאבק:

 לאחד את גרמניה לארץ אחת.

הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק היו:

א. הקמת תנועות לאומיות בגרמניה שהושפעו מזרם הרומנטי- התנועות קמו עקב האכזבה של גרמניה מנפוליאון. סופרים, משוררים, בלשנים והיסטוריונים חקרו את התרבות והפולקלור הגרמני.

ב. אוטו פון ביסמרק- ראש ממשלת פרוסיה. הוא היה בן למשפחת אצולה בעל אופי חזק, כישרון ארגון ויכולת שכנוע.

ג. וילהלם מלך פרוסיה- הוא תמך בביסמרק ועזר לו לאחד את גרמניה.

השלבים העיקריים במאבק:

ב1844 נוצר איחוד כלכלי בהנהגת פרוסיה, ללא אוסטריה.

ב1848 מלחמת אביב העמים. אנשים רבים מגרמניה ניסו להשיג זכויות ליברליות ולקיים אסיפה לאומית ללא הצלחה.

ב1862 ביסמרק מתמנה לראש ממשלה על ידי המלך וילהלם. הוא מוביל את תהליך איחודה של גרמניה מלמעלה.

ב1866 ביסמרק כורת ברית עם אוסטריה, אבל נלחם בה אחר כך. מדינות הצפון בגרמניה מתאחדות.

ב1871 פורץ משבר עם צרפת וגרמניה וצרפת פורצות בקרבה שבו גרמניה מנצחת. ביסמרק מכתיר את וילהלם הראשון לקיסר הראשון של גרמניה המאוחדת ומדינות הדרום מצטרפות לאיחוד.

גורם שסייע במאבק הלאומי:

1. לגרמניה היו שפה ותרבות שהיוו גורם מאחד. גם התנועות הלאומיות שמו דגש על ההיסטוריה, פולקלור, שירים, סיפורים וכו'.

2. חיזוק התודעה והזהות הלאומית על ידי תנועות לאומיות שפעלו כבר בזמן המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון.

גורם שעיכב את המאבק הלאומי:

1. לפני האיחוד גרמניה הייתה מחולקת ל38 נסיכויות. בחלקן הייתה יריבות והמדינות לא רצו באיחוד.

2. מדינות שכנות שניסו לעקב את האיחוד שחששו מכוחה העצום של גרמניה והפיכתה למדינה שתאיים על אירופה כולה.

תוצאות המאבק:

גרמניה אוחדה והפכה למעצמה תעשייתית ועשירה. בראש גרמניה היה הקיסר וילהלם הראשון. קמו מפלגות פוליטיות שנבחרו בבחירות כלליות וביסמרק היה קנצלר עד 1890.

לאומיות אתנית:

הלאום מתגבש סביב שפה, מוצא, תרבות והיסטוריה משותפים.

לאומיות ליברלית:

הלאום מתגבש סביב אידיאולוגיה משותפת.

זרמים בציונות:

הציונות המעשית: מי שייצגו אותה היו פינסקר, לילינבלום, אוסישקין ומנהיגים מחובבי ציון. הפתרון לדעתם היה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל על ידי עלייה ראשונה, עלייה שנייה והתיישבות לאומית.

הציונות המדינית: מי שייצגו אותה היו הרצל ומקס נורדאו. הבעיה לדעתו היא היעדר מדינה וצריך להקים מדינה ליהודים על ידי השגת צ'רטר.

הציונות הרוחנית: מי שמייצג אותה הוא אחד העם. הוא אומר שצריך להקים בארץ ישראל מרכז רוחני כדי לשמור ולפתח את התרבות היהודית על ידי הקמת מוסדות לימוד ומחקר.

הציונות הדתית: מי שייצגו אותה היו הרב ריינס והרב פישמן מימון. לדעתם צריך להציל את העם היהודי ולהקים אותו רחוק מאירופה על ידי הליכה עם הציונות המדינית ומאבק בדוגלים בחינוך לאומי-תרבותי בגולה.

הבעיה המרכזית של היהודים בגולה היא מסתכמת בשתי סכנות. הראשונה היא סכנה קיומית, האנטישמיות רק תתגבר. סכנה שנייה היא הסכנה הרוחנית, התבוללות, אובדן הקשר והרגשת השייכות לעם היהודי. הציונות המדינית והמעשית רואות רק את הסכנה הקיומית. לפי הציונות המדינית שאותה מייצג הרצל, יש להקים מדינה יהודית על ידי השגת צ'רטר. לפי הציונות המעשית שאותה מייצגים פינסקר, לילינבלום, אוסישקין ומנהיגים מחובבי ציון יש להקים מדינה יהודית על ידי עלייה והתיישבות. הציונות הרוחנית, שאותה מייצג אחד העם רואה רק את הסכנה הרוחנית. לדעתם יש להקים מרכז רוחני בארץ כדי להציל את הזהות היהודית.