ב- 1 בינואר 1942 הוקרא במפגש של חברי תנועות הנוער בגטו וילנה מכתבו של אבא קובנר (ראה ספר הלימוד עמ' 274). מכתב זה משמש כמסמך ראשון הקורא להתנגדות ומרי בין צעירים יהודים בגטאות, "אל נלך כצאן לטבח". המכתב מגלה את כוונות הנאצים ומבהיר כי היהודים שנלקחו מוילנה נשלחו למותם ולא לעבודה במזרח. המכתב מניח כי וילנה אינה המקום היחיד שבו הושמדו יהודים וכי הכוונה של היטלר היא להשמיד את כל יהודי אירופה. בנוסף, קורא המכתב לאחוז בנשק ולהלחם בנאצים בנשק חם.
רעיון המרד עלה בתחילתו בעיקר בקרב תנועות הנוער היהודיות כי:
· גילם הצעיר וחברותם בתנועה הכשירו אותם לדבקות אידיאולוגית ולנקיטת צעדים מהפכניים תוך מודעות חברתית – לאומית לציבור הגטו.
· הם היו משוחררים מעול המשפחה (אחריות ודאגה לקיומם) והתפנו לתור אחר פתרונות רדיקליים.
· הם היו משוחררים מקיבעון מחשבתי הן בחיפוש אחר פתרונות והן בראיית המציאות הקשה בגטו. הם כללו צעירים ביקורתיים שחונכו למרוד במציאות.בעלי חשיבה מהפכנית ומודעות גבוהה לגורלו של העם היהודי. הצעירים ידעו מה קורה בגטאות ובמקומות אחרים הודות לקשרים ולקשריות חברי התנועה שעברו ביניהם והעבירו מידע. הם העיזו לפרש את התמונה החלקית שהתגלתה בפניהם ולקשור את כל החוטים המצביעים על תוכנית רצח העם היהודי.
· יתרונם מול המבוגרים היה ארגונם התנועתי, בזכות השפעת חינוכם בתנועה היה ביכולתם להנהיג את המרד. הם האמינו כי מרד יחזק את הגאווה הלאומית יהודית. הנהגתם אפשרה פעילות מחתרתית.
עם בוא השמועות על השמדה המונית של יהודים החלו חברי תנועות הנוער להקים ארגוני לחימה בגטאות. לרבים מיהודי פולין הייתה תודעה יהודית לאומית חזקה , והיו בפולין המון מפלגות, ארגונים ותנועות נוער מכל הזרמים. בתחילה הם התארגנו לפי בסיס אידיאולוגי ועם הזמן שיתפו פעולה והתאחדו ביניהם. הארגון הראשון הוקם בגטו וילנה בשם:
· ארגון הפרטיזנים המאוחד (פפא"ו).
· מספר חודשים לאחר מכן הוקם בוורשה "הגוש האנטי פשיסטי" (לימים יהפוך לאי"ל), שהחל להיערך למאבק מזוין בהדרכה ללוחמה בשטח בנוי, רכישת נשק ואימון.
ארגוני המחתרת לא זכו לתמיכת הציבור היהודי:
רבים התקשו לתפוס, כי אכן מדובר בתכנית שיטתית להשמדת יהדות אירופה. הם תלו תקוותם ב"יעילותו של הגטו", כלומר בסיכוי להינצל באמצעות עבודה, כפי שהציעו להם ראשי יודנראטים שונים. בנוסף, רבים קיוו כי הגאולה קרבה עם היוודע על מפלות הנאצים בקרבות המפנה: אל-עלמיין וסטלינגרד.
בגטאות שונים שררו מתחים בין ראשי היודנראטים לבין חברי המחתרת, למשל בגטו וילנה.
עקב מחאתם של תושבי הגטו חששו חברי המחתרות מענישה קולקטיבית מצג הגרמנים, ולכן נאלצו לדחות את המרד למועד הגירוש האחרון של יהודי הגטו.
מטרות הלחימה בגטאות:
1. הרצון לנקום בגרמנים על רצח היהודים – במקומות רבים שבהם נשרפו גטאות נכתבו כתובות נקמה בדם ופיח.
2. רצון למות בכבוד ולא ללכת "כצאן לטבח", כדי להוכיח לכולם כי יהודים אינם נכנעים בקלות.
3. "למען שלוש שורות בהיסטוריה" – כדי שהדורות הבאים יידעו שהייתה התנגדות יהודית לנאצים והיהודים לחמו ומתו כבני חורין. למות בדרך שנתנה ביטוי גם לתחושה לאומית – יהודית.
4. רצון לשמש דוגמה ומופת לנוער בארץ-ישראל.
5. רצון למצוא מפלט מהייאוש – הם התאכזבו מרעיון "קדוש החיים", שהתנפץ לנוכח הידיעה על השמדת העם היהודי.
"הפתרון הסופי" החל בשלהי 1941 ואילו המרידות בגטאות החלו במהלך 1943, עקב קשיים רבים:
1. מחסור בנשק – עקב סגירותו של הגטו היה קושי להשיג נשק. חלק מכלי הנשק נרכשו והוברחו אל תוך הגטו מפולנים והיה גם ייצור מקומי של נשק ובקבוקי תבערה.
2. חוסר ידע קרבי – רק מעטים שירתו בצבא הפולני, ולכן לא היה ליהודים בגטו ניסיון בלחימה. בנוסף, הגטו היה אזור עירוני, צפוף במיוחד הנתון כל העת תחת פיקוח חמור, דבר שהקשה על ארגון פעולות צבאיות או אימונים.
3. עיתוי המרד – קשה היה להחליט מתי להתחיל במרד. בדרך-כלל החלו המרידות כאשר הוחלט על פינוי סופי של הגטו, ולכן העיתוי לא היה ידוע מראש והוכתב על-ידי הנאצים.
4. בעייתיות בשמירה על סודיות והתנגדות תושבי הגטו – חששו כי במידה ופעולותיהם יתגלו הנאצים יטילו עונש קולקטיבי על הגטו ויחסלו את כל תושביו ללא הבחנה. על-כן חששו מהלשנות.
5. העדר תמיכה של המחתרת הפולנית שהיו לה נימוקים משלה מתי לתקוף ותמי להתחיל את המרד והתחלת המרד בגטאות לא עמד ברצונות שלה.
דילמות של המורדים:
· חשש מענישה קולקטיבית וגורל ידוע מראש – מוות בקרב. האם המורדים יכלו לסכן את המבוגרים והצעירים מהם, משום שלא כולם הסכימו עם המרד והסכימו לשתף פעולה.
· מתי למרוד? האם מיד לאחר האקציה הראשונה או לחכות שהגטו יהי כמעט ריק? המורדים לא יכלו לדעת מתי הנאצים מתכוננים לחסל את הגטו. עיתוי המרד היה חשוב ביותר . המורדים אכן המתינו והתחילו את המרד לפי התקדמות פעולות גירוש היהודים מהגטו.
· האם למרוד בגטו ולהסתכן באקציה או לצאת ולברוח ליערות ? מצדדי היערות טענו כי היער קיימת אפשרות לברוח, להסתתר ולשרוד ואילו בגטו אין מוצא מפני שהלחימה היא בשטח בנוי בתוך אכלוסיה צפופה מגבילה את חופש התנועה ומונעת אפשרות תמרון ובריחה. לעומתם, מצדדי המרד בגטו טענו כי שם היהודים גרים וסובלים ומשם צריך להיאבק.
