נסיבות ההכרזה על הקמת המדינה :
החלק הראשון של מלחמת העצמאות החל ב- 30 נובמבר 1947 עם התקפת ערביי א"י את היישוב היהודי. ארבעת החודשים הראשונים למלחמה היו שחורים ליישוב היהודי, והיישוב היהודי פעל בשיטת המגננה: מספר ההורגים היהודים הגיע ל 1100 , ירושלים הייתה במצור, גוש עציון נפל, ניתוק של יישובים בגליל ובנגב, מחסור בנשק. ארה"ב שינתה את עמדתה וביקשה להשעות את תכנית החלוקה ולהופכה למשטר נאמנות זמני בא"י שיפסיק את המלחמה ויאפשר להגיע להסכם.
במרץ 1948 היישוב היהודי עבר ממגננה ליוזמה חדשה שהיא התקפה ע"י תוכנית ד'. תוכנית ד' הצליחה להשיג מפנה במאזן הכוחות: התוכנית הייתה התקפה יזומה של היישוב. הכוחות היהודים גדלו ( הגיעו מתנדבים מחו"ל ) והתארגנו טוב יותר, ובנוסף הגיעה ציוד לחימה מצ’כוסלובקיה שנתן עוד נשק ליישוב. למרות תוכנית ד', ושינוי במלחמה, עדיין מצב היישוב היהודי היה רע. ירושלים עדיין הייתה במצור ( לאחר מבצע נחשון נחסמה שוב הדרך לירושלים , המצבע אפשר להוביל שלוש שיירות עם אספקה לעיר שנתן לה כוחות חדשים ואורך נשימה)
הדיון ב-12 במאי – השיקולים בעד דחיית הכרזת העצמאות:
מנהיגי היישוב היהודי והתנועה הציונית החלו לדון במימוש העצמאות המדינית היהודית בא"י.
לקראת המועד המתוכנן ליציאת הבריטים מהארץ שנקבע ל – 15 במאי 1948 , החל היישוב היהודי מתכונן מההיבט המדיני. כך הוקמה מועצת העם הזמנית שהכילה 37 משתתפים. כרשות מדינית עליונה של הישוב ,האחראית לכל ענייניו החיוניים: ביטחון ,כלכלה,ותרבות. מוסד. מתוך המועצה נבחרו 13 אישים שהיוו את מנהלת העם הזמנית ,בראשות דוד בן גוריון.
ב -12 במאי 1948 ( יומיים לפני פינוי הבריטים) מחליט בן גוריון לקיים ישיבה של מנהלת העם שתדון בשאלת הכרזת העצמאות. ביום זה ועד יום ההכרזה מתחיל ויכוח במנהלת העם על האם להכריז על מדינה עם עזיבת הבריטים או לדחות את הקמת המדינה ולקבל את הצעת ארה"ב??
רבים ממנהיגי היישוב חששו להכרזה על מדינה יהודית בשל הדאגה מפני תגובתם התוקפנית של מדינות ערב. כבר במהלך מרס 1948 כנופיות ערביות פגעו בשיירות המזון והתחמושת שהועברו לאזורים מרוחקים בארץ. ניתוק היישובים והאבדות הקשות חיזקו את החשש ליכולת העמידה של המדינה בדרך מול מתקפה ערבית.
במקביל, בארצות הברית, החלו להישמע יותר ויותר קולות המבקשים לדחות ואף לבטל את הקמת המדינה היהודית. ארה"ב הציעה משטר נאמנות בינלאומי או שביתת נשק ממושכת שתוטל על היישוב היהודי וזאת בכדי למנוע את הכרזת העצמאות. הלחץ האמריקאי לביטול ההכרזה הלך וגבר והגיע לשיאו שבוע קודם הכרזת העצמאות. בשיחה שהתקיימה בין משה שרת לבין ג'ורג' מרשל- שר החוץ האמריקאי , הזהיר ג'ורג' מרשל את משה שרת מפני הסכנה הצפויה בהכרזה על מדינה יהודית. הוא הסביר לשרת כי אל לא להקשיב ולסמוך על הערכות הצבאיות שיש ביכולת המדינה שבדרך לנצח במלחמה וכי ארה"ב לא תעניק לישראל שום סיוע צבאי באם תבחר ישראל להיכנס לסבך המלחמה מול ארצות ערב. משה שרת סיים את השיחה עם שר החוץ בהרגשה כבדה ותחושה פנימית שיתכן והכרזה על מדינה במצב הנוכחי מסוכנת ויש לדחותה. משה שרת פנה אל ד"ר חיים ויצמן ששהה בניו יורק והביע את חששותיו בפניו. ויצמן לא נבהל וחיזק את ידיו להמשיך לכיוון הנכון ולהכריז על המדינה משום שזה הזמן הנכון.
יגאל ידין, קצין אגף המודיעין במטה הכללי והרמטכ"ל בפועל יחד עם ישראל גלילי ראש המפקדה הארצית של ה"הגנה" הציגו את המצב הצבאי מול ארצות ערב ואת יתרונם היחסי מול ישראל.
ואז עלה דוד בן גוריון לנאום את אחד הנאומים החשובים בחייו. בן גוריון שלא נעמו לו דברי המומחים כי לארצות ערב יש יתרון צבאי העלה טיעונים נגדיים כי כמויות נשק גדולות נרכשו בחו"ל ומוכנות להעברה לארץ ,כמויות נשק אלו יעלו בוודאות את כוחם של היהודים מול אויביהם. בן גוריון הביע בטחון גמור כי אם יובא הציוד והאנשים יעברו אימונים להפעילו ,מדינת ישראל תוכל לעמוד מול מתקפה ערבית. בנאומו טען בן גוריון כי שביתת הנשק המוצעת כאופציה בין ישראל לערביי ישראל תחזק את שאר מדינות ערב ,תוריד את הסיכוי להקמת מדינה יהודית לאפס ותפגע ישירות בעליה ובהבאת הנשק לארץ. דוד בן גוריון שם דגש בנאומו על כי בחייל היהודי ישנם האמונה והלהט שמחזקים אותו גם אם אינו מצויד ומאומן כהלכה. הדומיננטיות של בן גוריון בלטה מאוד בקבלת ההחלטה .בן גוריון פעל באמצעות הפעלת לחץ אישי על חברי מנהלת העם, הדגשת הסיכויים והמעטה בערך הסיכונים, ואפילו הפעלת סחיטה אמוציונאלית על המתנגדים.
בשעת ערב מאוחרת, החלה ההצבעה הגורלית: האם לקבל את הצעת ארה"ב לשביתת נשק ולדחות את ההכרזה או להכריז על המדינה יהודית במידי.
תוצאות ההצבעה כפי שרשם זאב שרף – מזכיר מנהלת העם:
נגד שביתת הנשק ובעד הכרזת המדינה- 6 קולות, בעד שביתת הנשק -4 קולות
ב-6 קולות נגד 4 קולות- התקבלה ההחלטה: ב-14.5.1948 תוקם מדינת ישראל.
ואכן ביום שישי, ה' באייר תש"ח – 14.5.1948 בשעה 4 אחר הצהריים. עמד בן גוריון מול מנהיגי היישוב, במוזיאון תל אביב בשדרות רוטשילד וקרא בקול את מגילת העצמאות.
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".
חברי "מועצת העם" חתמו על מגילת העצמאות כשברקע התזמורת הפילהרמונית מנגנת את המנון "התקווה". הטקס נמשך 37 דקות ובסיומו קרא בן גוריון בהתרגשות : "קמה מדינת ישראל!"
