הדיון באום והצעת החלוקה - היסטוריה

בראשית חודש אפריל 1947 ביקשה בריטניה כינוס מיוחד של עצרת האום כדי להקים גוף אשר יציע פתרון לבעיית ארץ ישראל

שיקולי הבריטים בהעברת ארץ ישראל לאו"ם

בריטניה קיוותה לקבל מנדט מחודש על א"י בתמיכת ארה"ב מתוך הבנה כי לחלל שיפער תכנס ברה"מ .

מניעי בריטניה לצעד זה:

א. כל ההחלטות והוועידות שקמו כדי לדון בפתרון היהודים והערבים בארץ ישראל נדחו. בריטניה הגיעה למבוי סתום בעניין היחסים בין שני העמים , הבריטים הבינו כי  צפוי להם בארץ ישראל מאבק צבאי שיעלה בקורבנות וכסף רב , ולכן הייתה צריכה את תמיכת האו"ם.

ב. מחיר אחזקת האימפריה הבריטית עלה על התועלת שבאחזקתם. מה עוד שסגירת שערי ארץ ישראל ותמונות המגורשים יצרה דעת קהל עולמית עוינת למדיניות בריטניה ודרישה לשנותו – שינוי שהיה מביא לעימות עם הערבים

ג. היחסים עם ארה"ב הורעו בעקבות סירוב בריטניה להצעות ארה"ב ובריטניה לא יכלה להרשות לעצמה הרעת יחסים זו .בריטניה  מתוך הכרה בחשיבות האזור במלחמה הקרה בין ארה"ב ובריה"מ, קיוותה  למשוך את ארה"ב לצדה במאבק על ארץ ישראל.

ד. יש הטוענים כי הפנייה לאו"ם נועדה לבסס את אחיזת בריטניה באזור בהסכמה בינלאומית. הבריטים קיוו לקבל מהאו"ם מנדט מחודש עם סמכויות רחבות יותר ועזרה תקציבית שיאפשרו להם המשך שליטה באזור.

ה. התגברות מעשי הטרור בארץ מצידם של האצ"ל והלח"י חויבו התמודדות מיוחדת. המאבק  הצבאי של המחתרות התיש את הבריטים .

 

 הדיון בעצרת הכללית של האום

נאום גרומיקו כביטוי לעמדת ברה"מ

אנדריי גרומיקו, נציג בריה"מ באו"ם, נשא נאום אשר הפתיע את כל באי העצרת. בנאומו דיבר גרומיקו על מצוקת העם היהודי והיפנה אצבע מאשימה כלפי אומות העולם אשר איפשרו את שואת העם היהודי. אנדריי גרומיקו הודיע כי בריה"מ מתוך הזדהות עם העם היהודי, תומכת בהקמת מדינה דו-לאומית, יהודית וערבית, במידה ושני העמים לא יסכימו להקמת שתי מדינות עצמאיות, יהודית וערבית.

בעקבות תמיכת בריה"מ הלכו גם כל מדינות הגוש הקומוניסטי.

השינוי בעמדת בריה"מ נבע מרצונה לסלק את הבריטים מהמזרח התיכון ולתפוס את מקומם. זה היה חלק מהמאבק בין המעצמות על אזורי השפעה

 

 

עמדת ארה"ב והגורמים לעיצובה

הסיבות לתמיכת ארצות הברית:

·         מחויבות לעם היהודי לאחר השואה ותחושות אשמה בשל חוסר העזרה בזמן המלחמה והשואה שהוכיחו את הצורך במדינה יהודית. ההכרה בצורך הזה חוזקה על ידי פעולות ההעפלה שזכו לסיקור תקשורתי רחב והשפיעו על דעת הקהל בארצות הברית לטובת תמיכה ביהודים-בעיתונות ובקונגרס.

·          רצון לפתור את בעיית העקורים היהודים בשטח הכיבוש האמריקאי באירופה, אשר שהו במחנות עקורים שמומנו על ידי ארצות הברית.

·         חשיבותם של הקול היהודי וקול המנהיגים הציונים לממשל האמריקאי, במיוחד בשנת בחירות-הנשיא טרומן היה לפני בחירות

·         הרצון להבטיח את האינטרסים האמריקאים במזרח התיכון והרצון למנוע את כניסתה של בריה"מ לאזור לאחר עזיבת הבריטים,שכן,גם בריה"מ תמכה בהקמת מדינה יהודית כדי להיכנס לאזור ולהשפיע.

ועדת אונסקופ

 העצרת החליטה על הקמת ועדת חקירה מיוחדת של האו"ם- ועדת אונסקו"פ.

 ועדת אונסקו"פ, הורכבה מנציגי 11 מדינות, על מנת להביא את מסקנותיה לעצרת האו"ם שתתכנס בספטמבר.

כאשר הקימה מועצת האו"ם את אונסקו"פ העדיפו המעצמות הגדולות לא להשתתף בועדה משיקולים מדיניים שונים. נציגי הוועדה הגיעו ממדינות שאינן חברות קבועות במועצת הביטחון ושפיזורן הגיאוגרפי מבטיח ניטרליות: אוסטרליה, קנדה, הולנד, שוודיה, צ'כוסלובקיה, יגוסלביה, הודו, איראן, אורוגוואי, גוואטמלה ופרו.

ועדת אונסקו"פ ביקרה בארץ וביקשה להיפגש עם נציגי הצדדים המעורבים במשבר. הערבים החרימו את הוועדה, משום שהתנגדו לרעיון החלוקה. לפיכך הופיעו בפני הוועדה נציגי היהודים בלבד.        

בארץ ישראל חברי הוועדה היו עדים הן לתיפקודו של היישוב כחברה לאומית לכל דבר, והן לאי תפקודו של המנדט הבריטי. סירוב "הועד הערבי העליון" להופיע בפני הוועדה, כמו איומים חוזרים ונשנים של המנהיגים הערבים להטביע בדם את המפעל הציוני, הקלו את מלאכת נציגיה של התנועה הלאומית היהודית. בן גוריון, וייצמן, אליעזר קפלן שהופיעו בפני הוועדה, הציגו את הישגי הציונות בפיתוח ארץ ישראל וכן את הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל.

בעדותו של חיים ויצמן הסביר את נכונותו של הישוב היהודי לקבל רק חלק מארץ ישראל

פרשת אקסודוס שהתרחשה לנגד עיניהם של נציגי הוועדה שהיו אותה עת בארץ וחזו במו עיניהם כיצד הבריטים מגרשים את המעפילים מהארץ, השפיעה לא מעט על המלצותיהם.

הוועדה ביקרה גם במחנות העקורים בגרמניה. במחנות העקורים גילתה הוועדה את עומק המצוקה נפשית של אוכלוסייה בת כרבע מיליון בני אדם חסרי כל, שרובם שאפו לעלות לארץ

ישראל, ואיש לא היה מוכן לתת להם מקלט אחר. לנוכח התנאים הקשים במחנות הסכימו חברי הוועדה כי כל יהודי זכאי לעלות לארץ ישראל.

 

 

המלצות ועדת אונסקופ:

 באוגוסט 1947 הוועדה הגישה לאו"ם שתי הצעות.

הצעת המיעוט: הוגשה על ידי נציגי הודו, איראן ויגוסלביה- המליץ על כינון מדינה דו-לאומית יהודית-ערבית. שני האזורים, היהודי והערבי יהיו כפופים להחלטות ממשלה מרכזית. בירושלים יוקם בית מחוקקים פדרלי.

הצעת הרוב: הרוב המליץ על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות ריבוניות וכן על בינאום ירושליים –כלומר הענקת מעמד בינלאומי לעיר, בחסות האו"ם. כמו כן המליצה הצעת הרוב על איחוד כלכלי בין שתי המדינות העצמאיות העתידות לקום בארץ ישראל.

הוועדה שרטטה את גבולות המדינות המוצעים על ידה. היא קבעה שהמדינה היהודית תהווה כ-62% מהארץ והמדינה הערבית תהווה כ-38% מן הארץ.

 

לאחר ההסכמה העקרונית לסיים את המנדט מינה האו"ם ועדה מיוחדת "אד-הוק" שתפקידה לקבוע את הגבולות של שתי המדינות ולהביא את ההצעה להחלטה .

 

החלטת האו"ם-כ"ט בנובמבר 1947.

ב-29 בנובמבר 1947 נערכה ההצבעה הגורלית. נציגי הסוכנות היהודית וגורמים ציוניים השקיעו מאמצים רבים בכל רחבי העולם על מנת לשכנע את מדינות העולם להצביע בעד הקמת שתי מדינות, יהודית וערבית. במיוחד הופעל לחץ על הנשיא טרומן.

 

עמדת ברית המועצות - ב-13 אוקטובר 1947 הצהיר נציג ברה"מ בועדת "אד הוק" כי ארצו תומכת ללא סייג במסקנות ועדת אונסקו"פ

עמדת ארה"ב - בעקבות הצהרתו של נציג ברה"מ החלו לחצים של אנשיי ממשל אמריקאים משר החוץ שארה"ב "תצא מהמחבוא " ותנהיג את העצרת להשגת רוב של שני שליש לאשור הצעת החלוקה

עמדת בריטניה – בריטניה התנגדה להצעת החלוקה , משום שהייתה מנוגדת לאינטרסים בריטים אבל במצב שנוצר לא הייתה לה ברירה אלא לקבלה. בריטניה לחצה על ארה"ב להקטין את השטח של המדינה היהודית ולהוציא  ממנו את הנגב.

עמדת הערבים – דחו את ההצעה ודרשו מדינה יהודית על כל א"י.

עמדת היהודים  –מנהיגי הציונות  קבלו  את תוכנית החלוקה אך הסתייגו מהעברת הגליל המערבי לידי הערבים והעמדת ירושליים העברית שמחוץ לחומות תחת נאמנות בינלאומית.

 

 

תוצאות ההצבעה:

כדי לאשר את ההצעה נדרש רוב של 3\2 מהקולות.

נציגי היהודים ניהלו לפני ההצבעה מגעים עם מדינות שונות כדי שיתמכו בהצבעה. בנוסף "הלובי היהודי" החל ללחוץ על הממשל כדי שזה ישפיע על מדינות מתנגדות או נמנעות לתמוך בהצעה

ההצבעה נערכה בשבת 29 בנובמבר 1947 . הערבים ניסו לדחות את ההצבעה. נציג ברזיל ניהל את הישיבה והעמיד את הצעת החלוקה להצבעה. המדינות מסרו את החלטתן לפי סדר א-ב. בעת ההצבעה שררה באולם מתיחות רבה. התוצאות היו : 33 מדינות בעד, 13 מדינות נגד, ו-10 מדינות נמנעות ביניהן בריטניה . כאשר התקבלה ההצבעה הגיבו נציגי מדינות ערב בזעם , הודיעו כי אין הם מחויבים לה ועזבו את האולם.

 

תוכן החלטת האום (החלטה מספר 181 של האו"ם)

1.      עד 1 במאי 1948 יסתיים המנדט הבריטי בארץ ועד ה1 אוגוסט 1948 יפונו הכוחות הבריטים מארץ ישראל. עד אז חל איסור על יהודים לעבור לשטח המיועד למדינה ערבית

2.      עד 1 באוקטובר 1948 יקומו בארץ ישראל שתי מדינות עצמאיות : מדינה יהודית אשר תכלול את הגליל המזרחי, עמק החולה, הכנרת , בית שאן הרי הגלבוע ושפלת החוף כולל חיפה ות"א ואזור הנגב (לא כולל באר שבע). . ומדינה ערבית על יתר השטח  .שתי המדינות יצורפו כחברות באו"ם, עד אז יקומו שתי ממשלות זמניות.

3.      ירושלים תהיה אזור בינלאומי ותנוהל ע"י ארגון האומות המאוחדות . ירושלים וסביבותיה יהיו בשלטון בינלאומי. תהיה אפשרות לתושבים לבחור באזרחות ירושלמית \ערבית \יהודית

4.      תקוים אחדות מדינית בין המדינות והן ישתפו פעולה ביניהן בנושאי מכס, מטבע ואספקת מים .

על פי מפת החלוקה מדינת ישראל לא תכלול את הגליל המערבי והמרכזי, ירושלים ושטח צפון מערב הנגב. למרות הכל היהודים קבלו את ההצעה בהתלהבות לעומת  הערבים שדחו אותה על הסף . במדינות ערב פרצו הפגנות ויום לאחר מכן פרצה מלחמת השחרור.

משמעות החלטת האום  :

1.      הענקת הכרה בינלאומית בריבונות יהודית בא"י . הצהרת בלפור הייתה מעורפלת ואילו החלטת האו"ם קבעה באופן ברור שבא"י יוקמו שתי מדינות עצמאיות , יהודית וערבית בגבולות ברורים. הכרה זו נתנה הזדמנות לקיבוץ גלויות ופינוי העקורים מאירופה.

2.      פעם ראשונה ונדירה שהושגה הסכמה בין ברית המועצות וארה"ב.

3.      הבריטים הודיעו כי יעזבו את א"י ב-15 מאי 1948 ולא תכפה את תוכנית החלוקה על הצדדים . הובהר כי מדיניותה כלפי העליה היהודית לא תשתנה

4.      כבר ב-30 נובמבר 1948 תקפו הערבים ביריות אוטובוס יהודי שהיה בדרכו לירושלים – החלה מלחמת העצמאות .

התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ומדינות ערב:

בישוב היהודי:

החלטת עצרת האו"ם התקבלה בשמחה גדולה בארץ ישראל ובעולם היהודי. אלפים יצאו לרקוד ברחובות עם היוודע תוצאות ההצבעה. ההצבעה בכ"ט בנובמבר אפשרה את הגשמת המטרה הציונית העליונה – הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל.

הנהגת הישוב, למרות גילויי השמחה, הייתה מודעת לבעיות והקשיים שנוצרו בגלל החלטת החלוקה:

א.     דוד בן גוריון הבין כי החלטת האו"ם תגרום תגובה מלחמתית מצד כל צבאות עמי ערב. הוא הבין כי יש להיערך מיידית לקראת מלחמה מול ערביי ישראל ומדינות ערב.

ב.     ישובים יהודיים- כ-30 ישובים יהודיים, ובכללם ירושלים והגליל המערבי, לא נכללו במדינה היהודית.

ג.      משאבים כלכליים- תחנת הכוח-החשמל- בנהריים ומפעל האשלג-המלח- בצפון ים המלח נותקו מהמדינה היהודית.

ד.     גבולות- ארץ ישראל חולקה לשלושה גושים עם מעברים צרים, גבולות ארוכים ומפותלים,בעייתיים מבחינה צבאית וכמעט ללא הרים.

ה.     אוכלוסיה ערבית- בגבולות המדינה היהודית נותרה גם אוכלוסיה ערבית.

תגובת הפלשתינאים-הערבים תושבי הארץ ונציגי מדינות ערב:

א.     הערבים תושבי ארץ ישראל ומדינות ערב דחו לחלוטין את החלטת עצרת האו"ם והכריזו כי יאבקו בכוח ויעשו ככל שביכולתם כדי למנוע את הקמתה של מדינה יהודית.

הנציג הסורי הכריז " שנים ארוכות של מלחמה תעבורנה על המקומות הקדושים ושלום לא ישכון שם אלא כעבור דורות"

ב.     הליגה הערבית החליטה עוד לפני ההצבעה באו"ם, כי אם יצביע האו"ם בעד תכנית חלוקה, היא תרכז צבא מתנדבים בגבולות ארץ ישראל." קו החלוקה יהיה קו של דם "

ג.      הוועד הערבי העליון הכריז על שביתה בת שלושה ימים. למחרת ההצבעה באו"ם